צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף טו:
גמרא אילים תשעים וששה כבשים כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה שהיה ר"י כו' וציבור מביאין שעיר כו' כצ"ל:
בא"ד דבר והן שעירים כו' כצ"ל:
בא"ד נפקא לן מהאי קרא כו' כצ"ל:
ד"ה הא מזידי' כו' צדקיהו הס"ד:
ד"ה ליכא דאימעוט כו' היאך והיו כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כיוצא בו אמר ר"י כו' דכתיב גבי לוים ופר השני תקח לחטאת שני לעולה מה עולה אינה כו' כצ"ל: ובד"ח נדפס נ"א גבי עולה ויורד כו' ונוסח' משובשת היא ופשפשתי בת"כ ולא מצאתי דרוש גבי עול' ויורד אלא גבי האי קרא דכתיב גבי לוים בפ' בהעלותך וכן הגירסא בס"י גבי לוים ובריית' זו הובא במסכת הוריות (ד"ה ע"ב) וכתב מ"ו הב"ז ויש לתמוה על רש"י דאישתמיט' מיני' בריית' דהוריות וצ"ע למה לא זכרו' תוספת מסוגי' זו עכ"ל. ולענ"ד כוונת תוספת ליישב דברי רש"י מה שכתב דלא איתפרש היכא קאי דבסוגיא דהוריות אפשר לפרש דר"י נמי ס"ל דפר חטאת של לוים אינה נאכלת כמו שדרש ר"ש התם ולפ"ז שפיר קאמר כיוצא בו אמר ר"י כמו שחטאת זו אינה נאכלת כיוצא בו אמר התם בחטאת שהביאו בני הגולה שלא היתה נאכלת והוראת שעה היתה מ"ה הביא תוספת דבת"כ תני' ושם תני' דר"י לא דרש דרש זה על פר השני שתהא שני לעולה מה עולה אינה נאכלת כו' אלא שתהא בן שתי שנים וקאי על מספר שניו לפ"ז לא שייך לומר כיוצא בו אמר ר"י ומ"ה פרש"י שפיר לא איתפרש היכ' קאי ובעל המחבר קרבן אהרן מיישב שם בדוחק לשון כיוצא בו ע"ש (דע"ד ע"ב):
ד"ה והא הכא דאיכא דמתו בעלים כו' כצ"ל:
בא"ד דאמר והא אין כפרה למתים דמייתי על הא שמעתא כו' כצ"ל:
ד"ה והא קרבה כו' נמי הוא ראוי וא"ת כיון דקס"ד דמאן כו' כצ"ל:
בא"ד שמתו בעלי' מתה א"כ תקשי למתני' דבהא כו' כצ"ל: