אור ברסלב

צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור

דף ב.

גמרא והדר תני לא שאדם רשאי להמיר דיעבד כו' כצ"ל. ועיין ברש"י ותוספת ותראה דגירסא נכונה והשאר יש למחוק:

רש"י ד"ה ה"ג אלא הכי כו' אפי' דיעבד נמי דאם כו' כצ"ל. ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה (מוסיף) [צאן קדשים: מסוף] הקדש כו' לבסוף שתכף לסמיכה שחיטה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואייתר ליה כו' ואכתי כו' קרבן אביו דס"ד דשל אביו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וסופג כו' עוד י"ל דלעולם לא לקי אלא מ' כו'. וראיתי בכתב מחכם א' שכתב דהני ב' תירוצים תלוי בשני גירסאות (שבדף ד' ע"ב) דפריך שם והא מימר דלאו שניתק לעשה כו' וסופג את המ' ומשני ה"ל ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר ב' לאוי ולפי גירסא זו ע"כ סובר רב דימא דהני ב' לאוי הוי בחד עניינ' דאי חד בשלו וחד בשל חבירו א"כ כשהמיר בשלו אמאי לוקה הא לא הוי אלא חד לאו בשלו וכבר נתקו לעשה אלא בע"כ ס"ל דהוי ב' לאוי בחד עניינ' ולפיכך סופג פ' אבל לפי גירסא שהביא רש"י שם ז"ל שאני התם דהוי לאו ששוה בכל אפי חד לאו הוי סגי דהא שוה בכל ובע"כ הלאו השני צריך לשל חבירו וא"ה אינו לוקה אתמורה שלו כ"א מ' וכן על תמורה של חבירו מ' ולפי זה הא דפריך (בדף ט' ע"א) ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי ולא ימיר היינו לפי גירסא (דלא) [צאן קדשים: דלאו] השוה בכל אבל לפי גירסא דהוי ב' לאוי לא פריך מידי דהא לדיד' בעינן משום ב' לאוי ולא מצרכינ' כלל לשל חבירו ודוק ובזה מיושב כו' דלא כמהרש"א דפרק קמא דחולין כו' עכ"ל וכ"כ מ"ו הב"ז. והנה מה שכתב דלפי גירסא דהוי ב' לאוי ע"כ סובר ר"ד דהני ב' לאוי הוי בחד עניינ' גם מה שכתב הא דפריך (בד' ט') ולכתוב לא יחליפנו כו' לא פריך לפי גירסא דהוי ב' לאוי אינו מוכרח דא"ל אפי' לפי גירסא דהוי ב"ל סובר ר"ד דהוי בתרי עניינ' חד בשלו וחד בשל חבירו דלשון חילוף משמע ע"י ב' אנשים כמי שפרש"י (בד"ט) ואין סברא לומר שר"ד חולק על משמעות הלשון ואפ"ה שפיר משני דהוי ב' לאוי דהא בלאו הכי יש לדקדק לקמן דפריך ולכתוב לא יחליפנו ולא קאמר בלשון צריכותא וצריכא לתרוייהו כמו הסוגיא בכל הש"ס היכא דכתיבי תרי קראי בחד עניינ' עביד צריכות' בתרוייהו אלא הכי פירושו כיון דאמרינן דמ"ה לוקין אע"ג דהוי לאו שניתק לעשה משום דהוי ב' לאוי וחד לאו מיותר וקאמר דליכא למימר דלאו דלא ימיר מיותר דס"ד דמימר דתרוייהו קא מקדיש להו אימא לא לקי אבל לא ליכתוב לא יחליפנו ואנא אמינא מה מימר דתרוייהו קא מקדיש להו לקי מכ"ש בשל אחרים אלא ע"כ דהכתוב אתי לאשמעינן דלא הוי לאו הניתק לעשה ולוקים עליה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ומ"ה דייקו תוספת בלישנא וכתבו עוד יש לומר דלעולם לא לקי אלא מ' כו'. פי' דלעולם היינו אליבא דכ"ע ואפי' המיר בשלו הוי כאלו עבר אתרי לאוי ולוקין. ואון לי כזה מצאתי בתוספת דמסכת מכות (דט"ו ע"א) בד"ה תניינא כו' דהקשו ז"ל וא"ת דילמא שאני התם דאיכא תרי לאוי ולא יטמאו מחניהם ולא יטמאו מקדשי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי דהכי משנינן בתמורה כו' עכ"ל והתם נמי הוי בתרי עניינ' מקדש ומחנה וכשטימא את המחנה ולא המקדש הוי חד לאו וכבר נתקו לעשה וישלחום מחוץ למחנה ואפ"ה כתבו תוספת דלא אתי עשה ועקר תרי לאוי ע"כ משום דחד לאו ולא יטמאו מקדשי מיותר דליכתוב ולא יטמאו מחניהם דא"א ליכנס למקדש בלא מחנה אלא אתי לאשמעינן לתרי לאוי כנ"ל ברור:

ד"ה הא גופא קשיא כו' למה לי וכן משני התם דר"ל כו' כצ"ל:

בא"ד למה לי ולפי' רבינו שלמה כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד מאי קמשני כו'. פי' כיון דהקשה דאי הכל ממירים דיעבד תרתי דיעבד ל"ל ה"ל לשנויי בקיצור דאיצטרך לאשמעינן דסופג את הארבעים למה משני הכל מתפיסי':

בא"ד ופר"ת דתנא הכל ממירים לישנא כו' כצ"ל. פי' דגם בכאן קשה תרתי דיעבד ל"ל ומשני דאתי לאשמעינן דנתפס במזיד אע"ג דלקי:

בא"ד וחלוקין בדבר לקמן כו'. עיין בתוספת לקמן (די"ז ע"א):

ד"ה ור' מאיר דאמר כו' דמימר ומוקי כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דלמעוטי לא מצית אמרת כו'. פי' דתוספת הקשו כיון דתרתי קרבנו אפי' לר"מ למעוטי אתי דלמא קרבנו ג' נמי למעוטי בעלי חוברין אתי ומ"ה משני דא"כ לישתוק קרא מיני' אבל יש לדקדק דלמא קרבנו ג' נמי למעוטי יורש קא אתי דס"ל נילף סוף הקדש מתחלת הקדש מתמורה ושותפים דאין סומכים ילפינן מתחלת הקדש דאין השותפים ממירים ויש ליישב:

תוכן העניינים

צאן קדשים על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה