צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף לד.
תוס' ד"ה הן ומגרשיהן כו' ושמא י"ל דאתיא כר"י ב"י אי נמי שאני הכא כו' כצ"ל. פי' דר"י ב"י ס"ל לעיל (דל"ב ע"ב) דלא קדשה לע"ל ס"ל נמי כיון שאין לו עכשיו וחרוב בטלה קדושתי' דהא בהא תלי' ועיין לעיל ברש"י ד"ה חדא מינייהו כו' ובד"ח גורס גירסא אחרינא ומשבש כל הספרים ואינו מן הצורך:
ד"ה אמר רמי ב"ח איצטרך כו' אלא אמר ר"נ איצטרך ס"ד כו' וא"ת כו' כצ"ל:
בא"ד דאיש את קדשיו לרמי כו' כצ"ל:
ד"ה הא קמ"ל כו' וא"ת הא לעיל ילפינן כו' כצ"ל:
בא"ד מהיקשא דמקשינן כו'. פי' אי לאו היקשא אלא מעוטא דאחוזתו לחוד לא הוי ממעטינן חרמו דסד"א דהאי חרם כיון שבא ליד כהן אחוזתו היא ויש לו גאולת עולם ואינו מתחלק לכהנים ביובל ואהני היקשא לחלק בין אחוזתו לחרמו דאל"כ מאי אהני היקשא ודו"ק:
הדרן עלך המוכר וסליקא לה מסכת ערכין. ימינו למען יאריכון.
סוף הספר