אור ברסלב

צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור

דף ל:

דף ל.

גמרא וכתב וכי תמכרו ממכר לעמיתך כו'. יש לדקדק האיך ילפינן מכח סמיכי' דקאי על אבק' שביעית כיון דסמיך לעיקר דין היובל דכתיב בשנת היובל וגו' ודילמא דוקא היכא דלא מקיים עיקר מצות' לסוף מוכר מטלטליו ולא משום אבקת וכן מדקדק מ"ו מהרש"א בחידושיו במסכת קדושי' ומיישב בדוחק ול"נ ליישב בדרך פשוטה דלאו מסמיכה לחוד דייק דהא בלא"ה יש לדקדק דהא עיקר ילפות' דמוכר מטלטליו ילפינן מאו קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד היינו מטלטלין ולמה מביא ריש' דקרא וכי תמכרו ממכר אלא ע"כ מרישא דקרא יליף מדכתיב וכי תמכרו ממכר ל"ל יתור לשון הל"ל וכי תמכרו לעמיתך אלא ה"ק וכי תמכרו פירות שביעית דכתיב לעיל מיני' לסוף ממכר וגו':

שם מלמד שלוה וגואל לחצאין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הריני משובח במקומי כו' כצ"ל. ועיין במסכת קדושין (ד"כ ע"א) דפירש בע"א שהיה משבח את עצמו:

בא"ד השום הס"ד:

ד"ה לא באת לידו משמע שלא עלה על לבו שיהא עושה כו'. פי' וע"י זה לא בא לידי הרהור תשובה וכפרש"י במסכת קדושין בהדי'. וכתב מ"ו מהרש"א בחידושיו ופרש"י דחוק ועיקר חסר מן הספר עכ"ל ומפרש שם בקדושין בע"א ול"נ לולי פירושם לפרש בע"א רק ליישב תחלה גמרא במסכת יומא (דפ"ו ע"ב) דתמן תנינן ה"ד בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ופירש הימנה ע"כ דנמי יש לדקדק מאי לידו הכי ה"ל למימר כגון שעבר עבירה פעם ראשונה כו' (אלה) [צאן קדשים: אלא] נ"ל דהכי פירושו דהא אמרינן כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר ומסתמא כיון שנעשה לו כהיתר הוא מהדר אחר אות' עבירה אע"פ שלא באה אות' עבירה לידו ומכ"ש אם בא אותה עבירה לידו פשיטא שעובר עליה ומ"ה קאמר ה"ד ב"ת כגון שאות' עבירה שעבר פעם ראשונה ושני' ונעשית לו כהיתר בא לידו ולא היה מהדר אחריה ואפ"ה פי' הימנה בודאי תשובה גמורה היא ובענין זה יש לפרש נמי סוגי' דהכא לאחר שמכר מטלטליו קאמר לא הרגיש פי' דלא הרגיש שבשביל חטא זה שעשה סחורה בפירות שביעית מכר מטלטליו כיון שעדיין יש לו שדה עם פירות דע"כ מיירי באדם שיש לו ג"כ שדה ולא הוה מדה כנגד מדה ולאחר שמכר השדה ג"כ וא"כ אין לו פירות לישא וליתן בשביעית וכיון שנעשית לו כהיתר מהדר אחר אותו עבירה לעשות סחורה בפירות שביעית אע"פ שלא באת לידו שאין לו מ"ה קאמר שלא באת לידו פי' אות' עבירה לא באת לידו ומהדר אחריה לעשות:

ד"ה ניח' ליה לאינש כו' והא ודאי מקמי הכי כו'. וכתב מ"ו מהרש"א דזהו נמי דוחק ואפשר לפרש דמרומז בקרא דכבר מכר בתו דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' דיש לדקדק למה כתיב והחזקת בו הכי הל"ל ומטה ידו עמך והחזיקו מאי והחזקת בו אלא דתי"ו של והחזקת ותיבת בו הוא אותיות בתו ומרמז שכבר החזיק בבתו שמכר כבר:

ד"ה אדחה אבן כו' לעולם הס"ד:

ד"ה וכי יש שנים מרובו' שתהא שנה יתירה כו' אע"ג דאשכחן שנה יתירה במעוברת מ"מ מכח שנים מועטות פריך דלא אשכחן:

תוס' ד"ה דתני' כי טוב כו' דברים של העבד כו' כצ"ל. פי' שהעבד משבח את רבו כמה הטיב עמו ואינו רוצה לצאת ממנו חפשי:

ד"ה כמה קשה כו' וא"ת מנלן כו'. וכאשר כתבתי בפנים דייק מקרא דקאי על סוחרי שביעית:

ד"ה ואימא היכא כו' ולא נראה דא"כ כו'. במסכת קדושין הקשו בע"א עיין שם דבירר שם יותר:

תוכן העניינים

צאן קדשים על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה