צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף כד:
רש"י ד"ה אי רבי כו' אמאי יהיב סלע ופונדיון ליתוב כו' כצ"ל:
ד"ה עולה לכאן כו' אי פריק לה אחר כו'. הא דנקט רש"י דפריק לה אחר דוקא משום דבאחר עתיד לצאת ממנו ביובל לכהנים נמצא שאין לו בו זכי' אלא עד היובל ניחא שפיר דחשיב כל שנה עד היובל אבל בבעל השדה ממ"נ אם גאלה ה"ה שלו לעולם ואם לא גאלה הוא של הקדש לעולם:
תוס' ד"ה סוף סוף כו' אלמא אי לאו פירכא הוה צריך כו' כצ"ל:
בא"ד לבעלים מי קא הדר כו' כצ"ל:
בא"ד לבעלים תו ליכא ק"ו ומקדישי' כו' כצ"ל:
ד"ה מאי טעמא כו' רוצה לומר דשנת היובל בכלל כרבי בריש כו' כצ"ל:
בא"ד שאם הקדיש בה שיגאול כו' כצ"ל. פי' ומנ"ל לרב דנותן חמשים מ"ה הוכרח רב לפרש דמשנת היובל היינו שנת היובל ודינה כסדר שאר השנים בית זרע בנ' שקל:
בא"ד היה לנו לומר אינה קדושה כו'. פי' דרב עצמו לא קאמר מקרא אלא דש"ס אתי לאשמעינן טעמא דרב וכותי' מסתברא:
בא"ד דאינה קדושה דכח הק"ו כו' כצ"ל:
בא"ד מכח הק"ו ולא קאי פלוגתא דרב ושמואל בפלוגתא דתנאי דזה כו' כצ"ל:
בא"ד אפי' רב מודה כו' כצ"ל:
ד"ה אמר לך רב כו' ליגאל בשוי' וליכא למימר דאה"נ קאמר ה"מ רבנן היא דאינה קדושה ליגאל בנ' אבל קדושה ליגאל בשווי' כדמתרץ לעיל אליבא דרב ואפשר לומר דמ"ה דייקו ה"ל לומר פי' בפירושא דשוי' מאן דכר שמיה:
ד"ה אי כרבי כו' לשנה ואי דשנת היובל כו' כצ"ל:
בא"ד ההוא רבנן היא כדמשני כו' כצ"ל: