צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף כא:
תוס' ד"ה שמואל כו' דקאי אמתני' דמשמע דמיירי בשעת הפרשה כו' ובזה יתורץ קושי' דיש להקשות לעיל דפריך לשמואל מאי קמ"ל תנינא אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה דילמא טובא קמ"ל דאי ממתני' ה"א דוקא בשעת כפרה בעינן לדעת כדקתני אין מתכפר לו כו' ושמואל אתי לאשמעינן אף בשעת הפרשה אבל השתא לפי מה שכתבו תוספת דממתני' מוכח דאיירי נמי בשעת הפרשה ניחא:
ד"ה מאי בשעת כו' ולעולא צריכא כו' כצ"ל:
בא"ד דמ"מ כה"ג דפליג השתא לא הוו פליגי וטעמא דשמואל ועולא נרא' לר"י כו' כצ"ל:
בא"ד על חטא וצריכא להתוודות בשעת סמיכה בעינא דעת בשעת כו' כצ"ל:
בא"ד בשעת כפרה אבל בשעת הפרשה לא כו' כצ"ל:
ד"ה האי מאן כו' מודעי מודעא כו' כצ"ל:
הדרן עלך האומר.
פרק שום היתומים.
תוס' ד"ה שום היתומים ל' יום וא"ת אמאי נקט יתומים כו'. אבל לפי מאי דמסקינן לקמן דאין נזקקין לנכסי יתומים דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו או משום צררי או משום שובר לפ"ז טובא קמ"ל יתומים דס"ד דאין נזקקים להם כלל:
ד"ה בשעת הוצאות כו' למלאכה אע"ג דאין סדר כו' כצ"ל:
בא"ד עד הערב ונישלינהו הא כל היום כו' כצ"ל:
בא"ד והביאו ההיא בריש השוכר כו' כצ"ל: