אור ברסלב

צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור

דף כ.

דף יט:

רש"י ד"ה לא אמר כלום כו' לבטלה הס"ד ואח"כ ד"ה נותן דמיו כו' אמרה הס"ד ואח"כ ד"ה אבל דמי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דמי עלי כו' אלא דמים אם שמוהו כבר כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד שומא שהרי כו' כצ"ל:

ד"ה ואין נידוני' בהשג יד כערכין כו' כצ"ל:

בא"ד ולא לאחר וגבי ערכין כו' כצ"ל. פי' לא לאחר היינו לא לבהמה חיה ועוף וכתב מ"ו הב"ז ודע שמ"ש בגמרא הב"ע כשעמד בדין ולפי מאי דקי"ל דמלוה ע"פ גובה מהיורשין [צאן קדשים: ד]שעבוד' דאורייתא לא איצטריך לפרושי כשעמד בדין לא לעורך ולא לנערך ומכאן השיג הר"א ז"ל על הרמב"ם שכתב דוקא כשעמד בדין יתנו היורשים אבל לא עמד בדין לא כו' עכ"ל והניח מ"ו הב"ז קושיא זו של הר"א בצ"ע על הרמב"ם ודוחה תירוץ של הכ"מ שם (בפ"ח מה"ע דכ"א). ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דז"ל הרמב"ם שם האומר ערכי עלי ומת קודם שעמד בדין אין היורשים חייבים ליתן שנאמר והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן כו' נמצא דעיקר הטעם שלו דיליף מקרא דבעינן העמדה והערכ' לפני הכהן ולפ"ז ס"ל להרמב"ם הא דמשני הכא הב"ע כשעמד בדין לאו משום קושיא דמלוה ע"פ צריך לאוקמי הכא אלא הכי משני דע"כ צריך לאוקמי דהב"ע כשעמד בדין היינו לפני הכהן להעריך דבעינן העמדה והערכה ולא כמו שפרש"י כשעמד בדין היינו לפני ב"ד וחייבוהו כנ"ל ברור דעת הרמב"ם:

תוכן העניינים

צאן קדשים על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה