צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף י:
גמרא מתקיף לה ר"נ ב"י והרי יציאת מצרים כו'. יש לדקדק מאי פריך דילמא חדא מתרי טעמי נקט או ליל המקודש לחג או ניסא דא"י מ"ה חנוכה דניסא דא"י אמרי' אע"ג דלא מקודש לחג וביציאת מצרים דמקודש לחג אע"ג דנס שבח"ל הוא אמרי' ויש ליישב בדוחק:
שם זו היא הלילא הא תניא משנכנסו כו' כצ"ל. יש לדקדק דלרבא נמי קשה דקאמר טעמא דלהכי לא אמרי' הלילא משום דאכתי עבדי אחשורוש הוו הא לאו הכי אמרי'. ובמס' מגילה איתא בהדיא דפריך לתרוייהו ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה וצ"ע:
רש"י ד"ה קרייתא קריאת המגילה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שני כלים צלצול ומכתשת הס"ד ואח"כ ד"ה נחשת ממורט כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אין פוחתין כו'. דיבור זה שייך למתני':
בא"ד ותקעו ולא (מום. פי') [צאן קדשים: מוסיפי'] כו' הד"א:
בא"ד שחליל מכה הס"ד. וד"ה אין פוחתים מי"ב לוים כו' שייך לקמן (די"ג ע"ב) על מתני' וכצ"ל:
ד"ה ועליהם אמר כו' שמוציא בהם כו'. פי' באותן ב' כלים:
בא"ד בעלמא כתיב במלכים כתיב כו' כצ"ל: