צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף טו:
גמרא כל המספר ל"ה כאלו כפר בעיקר כו'. יש ליתן טעם לשבח למה דוקא כאילו כפר בעיקר משום דאמרינן לעיל דקב"ה אמר ללשון כל איברי' זקופי' ואתה מוטל ומבפנים והקפתי לך שתי חומות ומה יוסיף לך עוד שמירה שלא תספר ל"ה רק דיש לפקפק מה שמירה הוא זה שירגיש הלשון שלא לספר ל"ה דאם לא הי' בפנים ובין שתי החומות היאך הי' יכול לדבר דשפתים והשיני' והלשון הם כלי הדבור ותוצאות האותיות שצריכים להיות ביחד והא אם היה זקוף כשאר איבריו לא היה יכול לדבר אלא ע"כ צ"ל דקב"ה תקיף ובעל היכולת והיה יכול לבראותו זקוף ומבחוץ ובלי שמירת החומות או בלי לשון כלל ולהוציא הדיבור ולפ"ז הרשע זה שאמר ללשונינו נגביר שפתינו אתנו כלומר שמוכרח להיות כך הלשון ושפתים ביחד דאין אנו יכולי' להגביר ללשונינו אם לא ששפתינו אתנו כאלו אמר דאין הקב"ה בעל היכולת ובעל הכחות כולם והוי כאלו כפר בעיקר:
שם ותנן אין בין מצורע כו'. יש לדקדק למה דוקא מביא הך מתני' אין בין לראי' דהא כמה פעמים תני במס' נגעים מצורע מוחלט ונ"ל דבלא"ה יש לדקדק דלקמן אמרינן דעל ז' דברים נגעים באים וא' מהם ל"ה ולמה הוציא מספר ל"ה מן הכלל דז' דברים אלא ע"כ לאשמעינן דעל ל"ה נגעים באים עליו ונעשה מצורע מוחלט ועל השאר מצורע מוסגר וכ"כ מ"ו מהרש"א בחידושו רק דקשה למה באמת יהי' הכי דאם לפי המדה דעל אלו עבירות יבואו נגעי' למה נשתנו אלו שיבא עליו צרעת המוסגר ובמספר ל"ה צרעת המוחלט ומ"ה מביא האי תנן לתרץ ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה הא לענין שילוח מחוץ לחומת העיר זה וזה שווין כדאמרינן התם במגילה ומ"ה בד' דברים מהנך ז' דברים דיליף לקמן מנגעי ב"א הוי מצורע מוסגר נמי מדה כנגד מדה בש"ד שהבדיל נפש א' מן העולם יכופר במצורע מוסגר וטעון שילוח להבדיל מב"א ועל שבועת שוא דבשבועה אמרינן דיבדלו כל העדה ממנו כדאמרי' במס' שבועות בריש פ' שני וילפינן מדכתי' סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה יכופר במצורע מוסגר וטעון שילוח והבדלה מן העדה ובג"ע נמי הבדיל אותה שאסורה לבעל ולבועל ובגסות הרוח נמי ע"י שנתגאה והבדיל מבני אדם יכופר במצורע מוסגר כנ"ל אבל בל"ה שעורר מדנים בין איש לחבירו ועשה פירוד בין הדבקים אינו מכופר אלא במצורע מוחלט שטעון ב' דברים יותר בפריעה מגודל שערות ראשו ואח"כ בעי תגלחת ובגדיו הדבוק לגופו יהיו קרועים מדה כנגד מדה ודו"ק:
שם סיפר אין לו תקנה כו'. אע"ג דתורה מגינה אינה מגינה אלא מפורעניות ויסורים אבל לא ממיתה וכ"כ מ"ו מהרש"א בחידושיו במס' סוטה (דכ"א):
שם מה תקנתא שלא יבא לידי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו'. אע"ג דתורה אינה מצילו מיצה"ר אלא בעידנא דעסיק בה כדמסקינן במס' סוטה שם כבר הקשו תוס' שם ומשני דסתם ת"ח אינו הולך ד"א בלא תורה ומהרהר בה ועוד י"ל הכא כיון דאיכא תקנתא אחריתי בע"ה דישפיל דעתו ה"ה בת"ח דיש לו תקנה זו בעידנא דלא עסיק בה שישפיל דעתו:
שם אלא בי פלניא דאיכא בשרא וכוורא אמר רב פפא כל מילתא כו' כצ"ל וכ"ה בע"י:
שם אמר ליה אביי כל שכן כו' כצ"ל וכ"ה בע"י שם אנא כר"י ס"ל כו'. וכתב מ"ו מהרש"א מאי ראי' אימא דה"ק מימי לא אמרתי דבר היינו לישנא בישא משום שהייתי צריך לחזור לאחורי בפני הבעלים וכן נראה מפרש"י פ' כל כתבי עכ"ל ותמיה לי על מ"ו מהרש"א דכתב וכן נראה מפרש"י אדרבה דרש"י מפרש התם כמו הכא ומסיים וכן מפרש בערכין ועוד היאך אמר ר"י דלא אמר לישנא בישא מפני שהיה חושש שהבעלים יהי' אחוריו משמע דאם היה יודע שהבעלים אינם שם היה אומר מ"מ הוי לישנא בישא רק דחוצפא לא הוי:
רש"י ד"ה למצור' מוחלט אלמא אצמית דמתרגם כו' כצ"ל:
ד"ה נדוננו גרסי' הס"ד וכצ"ל:
ד"ה למספרו לרכיל עצמו כו' כצ"ל ובד"ח נד"ב למקבלו וטעות הוא:
ד"ה דבעי מיית כו' שטות ונבלה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אל תקר' כו' אלא ממנו דגש כו'. וז"ש כי חזק הוא ממנו שהמדקדקים קוראים לדגש חזק:
בא"ד ולא נס ליחה כו'. פי' בקמ"ץ אלא ולא נס בציר"י שעדיין הליחה וכן ממנו במלופ"ם אין כתיב אלא ממנו בחול"ם ממנו מן ב"ה ודיבור זה שייך למע"ל:
ד"ה לישנא תלית' כו' שהקיפה הקב"ה כו' ובמדרש שוחר טוב איתא שנעשה ללשון ג' שמירות שהקיפוהו עוד אמות המים לפ"ז ניחא טפי דנקרא תלית' שיש לה ג' שמירות: