צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף יז:
גמרא עקם פיו ר"א כו'. יש לתת טעם ממ"נ אם לא היה רוצה להורות לפניו לא היה לו להשיב כלל לפניו אפי' בלחישה וכי בלחישה מותר להורות לפני רבו ואם הי' סובר דוקא להורות איזה הלכה לפני רבו אסור אבל דין זה שדם שרץ טמא ידוע ומפורסם רק ששאלו רמז מן התורה מנין וזה מותר לדבר לפני רבו למה לא הי' משיב בקול רם כמנהגו כמו שפרש"י ועוד יש לדקדק דר"ש אמר לו מעקימת שפתיך אתה ניכר שת"ח אתה מאי מעקימת שפתיך אי משום שהשיב לו כהוגן בזה היה ניכר שהוא ת"ח הל"ל מתשובתך ניכר שת"ח אתה ונ"ל דהסגנון יהיה כך דבזה שעקם פיו רימז לו הדין שמותר לדבר לפניו וזה הוי כשיחת חולין ומ"ה השיב לו מעקימת שפתיך ניכר שת"ח אתה וש"ח שלך צריכה לימוד דתמן תנינא במסכת סנהדרין (דף ס' ע"ב) האי מילתא דאמרי רבנן אפילו ביעת' בכותח' לא לישרי איניש במקום רבו לא משום דמחזי כאפקרותא כחוצפא אלא משום דלא מסתייע מילתא שיורה כהלכה וכתבו תוספת ונפקא מיניה שהיכא שרב מחל על כבודו דשרי ואפ"ה אל יורה דלא מסתייע מילתא עכ"ל. ול"נ דיש עוד נפקותא דאי אמרי' משום אפקרות' אפי' בדבר שאינו הוראו' איסור והיתר אלא גילוי מלת' בעלמא כמו הכא ששאלו דין מן התורה מנין וגילוי מילתא בעלמא ג"כ אסור לדבר לפני רבו משום אפקרות' אבל אי אמרי' משום דלא מסתייע' מילת' שיורה כהלכה דוקא להורות אסור בפני רבו אבל פשיטא ד"ת מותר לדבר בפני רבו ואית' פלוגתא בגמרא בכמה דוכתא בב"מ (ד"צ) ובסנהדרין (דס"ה) אי עקימת פיו הוי מעשה דהיינו הדיבור בעלמא או לאו וזה רימז לו ר"א שעיקם פיו בזה רימז לו דעקימת פיו שאני מדבר לפניך דיבור בעלמא ולא הוראה לאו מעש' הוא דזה מותר לדבר לפני רבו דהדין דדם השרץ ידוע להם דטמא רק דשאלו גילוי מילת' בעלמא וזהו מותר ומ"ה אמר לו מעקימת שפתיך ניכר שת"ח אתה ושיחת חולין שלך צריכה לימוד:
שם בן תאליון צא וכיון כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה לא שנו כו' מצטרפין לכזית אלא כו' כצ"ל:
ד"ה אבל לענין אכילה כו' ואמר לי רבו כו' כצ"ל:
ד"ה בני חדא כו' א' מח' שרצי' הן כו' כצ"ל. פי' דעיקר טומאה ע"י שמונה שרצי' אתי ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
בא"ד ראשון ושני אתי מעיקרא חדא ושני אתי כו' כצ"ל:
בא"ד להכי אמר שמצטרפין פי' זה עם זה כו' כצ"ל:
בא"ד שלישי ובין רבא כו' הד"א וכצ"ל:
תוס' ד"ה אל יחזור כו' שהתנה להשיב אל אביו חזר כו' כצ"ל:
ד"ה יצא לקראתו כו' דכתיב שם מלאך שלשה פעמים כו' כצ"ל. פי' כיון דכתיב בכל (אמריה) [אמירה] שם מלאך מלמד על כל (אמריה) [אמירה] היה מלאך אחר וכפרש"י שם:
בא"ד אמר לו ובלט כו' פי' בלחש:
ד"ה אמרו להון שאילו כל פירוש הא כו' כצ"ל. פי' מדכתיב לשון רבים ש"מ דלאו המלך אמר להון אלא בני ביתו אמרו להון:
ד"ה והיינו דאמר כו' ובאות' שעה היה בכאן ראה אותו כו' כצ"ל: