צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף יד:
רש"י ד"ה מפרישים ממנה כו' משום טעמא דאמרן לעיל כו' כצ"ל:
ד"ה ר"פ אמר כו' ונמצא מועיל ועוד דדילמא כו' כצ"ל ועיין במ"ש בתוס' בס"ד:
תוס' ד"ה מותר הקטורת כו' פעם אחת לששים כו' כצ"ל:
בא"ד היו מפטמים לחצאים כלומר כו' כצ"ל:
בא"ד בקדושת הקטורת בקדושת תרומה ישנה כו'. פי' שהקטורת היה ג"כ שנותר בכל שנה מתרומה ישנה ומ"ה המעות ג"כ נכנסים בקדוש' תרומ' ישנה:
בא"ד מיד האומנין מתרומה חדשה ולכך כו' כצ"ל:
בא"ד היה להם לחלל מעות כו' כצ"ל:
בא"ד על הקטורת שיצא כבר לחולין כו'. פי' היה להם ליתן הקטורת מיד לאומני' בשכרן ונמצא הקטורת מתחלל על המלאכה ויוצא לחולין ואח"כ לחלל מעות של תרומה חדשה על הקטורת שיצא לחולין כצ"ל. ותוספת סתמו כאן דבריהם ועיין בתוס' מסכת שבועות (ד"י ע"ב) ד"ה מפרישין כו' ושם ביררו דבריהם ותבין יותר:
בא"ד אבל עתה שהוא מפריש ליד האומנין לא אתי כו' כצ"ל:
בא"ד כשיעור מעות שיעור של קטורת כו' כצ"ל:
בא"ד לפי שם כיון שהתחילו במלאכה כו' כצ"ל:
ד"ה והאמר שמואל כו' דאיכא פסידא להקדש כו' כצ"ל:
בא"ד ולא דמי לההיא דהתם כו' ר"ל במס' ערכין (דכ"ט) ע"ש:
ד"ה לא ניתנה כו' מן החומה כי לא עבד כו' כצ"ל. משמע מפי' התוספת דחד טעמא הוא ורש"י מפרש תרי טעמא וכ"כ הרמב"ם (בפ"ה מה' מעילה ד"ד) כפרש"י דתרי טעמי היא שמא יהנה בצל הבנין או ישען על אבן כו' ע"ש:
הדרן עלך ולד חטאת.