צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף יג.
רש"י ד"ה אילן מלא כו' אמר לי רבי דהאי אילן הוא גפן וראוי למזבח כו' כצ"ל:
בא"ד שהרי אינה קריבין כו'. פי' דבכורים לכהן כתרומה וכ"פ הרשב"ם ב"ב (דע"ט ע"א):
ד"ה ואין מועלין במה שבתוכו דכל הני כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דהא אכל הני קאי:
ד"ה ר"י אומר כו' אבל בור ואשפה ושובך דלאו גדולי הקדש נינהו כו' כצ"ל:
ד"ה אתי' אמו אמו כו' עם אמו ובמוקדשים כתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו מה בכור כו' כצ"ל:
ד"ה הפועלין כו' מ"ט לא תאכל הפרה מכרשיני הקדש דגבי כו' כצ"ל:
בא"ד ולא הקדש אבל פרה כו' הד"א:
ד"ה קלעילין מין קטנית והדש קלעילין של חולין כו' כצ"ל:
ד"ה הא בתלוש כו' עצמו הס"ד ואח"כ ד"ה ש"מ מדקאמר מעל כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ומועלין כו' רשב"ם בהמוכר את הספינה דגבי כו' כצ"ל:
בא"ד כגון שעקר חוליא מן הבור ונהנה כו' כצ"ל:
ד"ה אבל אם הקדש כו' מה שבתוכו ולא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו שקונה חצר הדיוט דחצר משום יד כו' כצ"ל: ועיין בתוספת ב"ב (דע"ט ע"א) ד"ה ואין מועלין כו'. וכתב מ"ו התי"ט ותמהני דהתם במס' ב"מ (די"ב ע"א) מסיק דאע"ג דמשום יד איתרבאי לא גרע משליחות ולמה לא יהא שליחות להקדש דהא הני כהני שלוחי שמים הם כדאמרי' במשנה ג' פ"ד דנדרים וכשהגזבר עומד בצד כל הני והוי השתא חצר המשתמרת תקני להקדש כו' עכ"ל. ותמיה לי על פה קדוש כמותו חדא במה שציין משנ' ג' פ"ד דנדרים דהא התם איבעי' להו אי שלוחי דידן אי שלוחי דרחמנא ובעי למיפשט מהך מתני' ולא איפשט ומסיק מחוסרי כפר' שאני ע"ש ובר מן דין אישתמיט' מיניה מה שכתבו תוס' במס' קדושין (דכ"ג ע"ב) ובמס' יומא (די"ט ע"ב) הא דלא איפשט' הך איבעיא מדר"ה ברי' דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דמיבעי' ליה אי הוי שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דוקא ע"ש. ולפ"ז כיון דלא איפשטא אפשר לומר דהוי נמי שלוחי דידן ולא שלוחי דרחמנא דוקא וכיון דהוי נמי שלוחי דידן אע"ג שהגזבר עומד בצד כל הני לא מצי לאקדושי מה שבתוכו שלא מדעת הבעלים כנ"ל ברור ונכון:
ד"ה ואחרים מתנדבים כו' שהוא חולין הס"ד ואח"כ ד"ה ולד מוקדשים כו' קודם שהקדיש האם הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מאי טעמא כו' קאי הס"ד ואח"כ ד"ה דיש שלך ולא של כו' כצ"ל:
ד"ה אתי' העברה כו' הדיבורים נדפסים כאן שלא כסדרן ודיבור זה שייך אחר ד"ה הפועלים:
בא"ד העברה גבי בכור כתיב והעברת כו' כצ"ל:
בא"ד משפטים שבעת ימים כו' כצ"ל:
בא"ד קאתי בשר לומר כו' כצ"ל:
בא"ד מע"ל להוציא כלאים וקאמר למעוטי מאי אי לבכור יליף כו' כצ"ל:
בא"ד ממעשר ואי למעשר יליף תחת כו' כצ"ל:
בא"ד ללמוד מבכור לענין הנקה ואע"ג דילפינן בכור ממעשר לענין כלאים מג"ש כו' כצ"ל:
בא"ד מבכור אלא לענין הנקה ילפינן שפיר אע"ג דאפשר משאי אפשר הוא וכמו כן לענין מעשר ילפינן שפיר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב גירסא שלפנינו ע"ש:
בא"ד שהיו הולדות של הקדש כו' כצ"ל:
בא"ד שהיא מעשר וחלב המוקדשים כו' כצ"ל:
בא"ד אינן כן דודאי אותו אם דחולין כו'. ויש לדקדק השתא דילפינן מג"ש דאמו אמו דאמו דגבי קדשים היא אם דחולין א"כ ג"ש דהעברה העברה ל"ל מהיכא תיתא לומר דולד מעשר מותר להניק מאמו שהיא מעשר דליכא למימר מדכתיב תחת אמו דמשמע אפילו היתה אמו קדוש' מ"מ יונק כמו שכתבו תוס' לעיל הא מוכח דאם היא חולין וצ"ע ויש ליישב בדוחק: