צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף ד:
גמרא נמי רישא א"ד סיפא ודאי מסייע ליה רישא לא וסיפ' מי פשיטא דמסייע ליה ומ"ש הלנה דקעביד כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
רש"י ד"ה סיפא ודאי כו' ה"ה בפיגול כו' כצ"ל:
ד"ה וקא פריך כו' למחשבת פיגול ומהדר ליה אמאי לא דמי ומ"ש כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה אבל מחשבת פיגול כו' ורישא בעולה קמיירי כו'. וכתב מ"ו הב"ז וקושיא ראשונה אי בעולה פשיטא וצ"ל דלא חש להשיב עליה ותוס' לשיטתי' תי' בע"א עכ"ל ואפשר ליישב בדוחק:
ד"ה הכי נמי דאין מועלין בו דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה והיינו דלא כר"ג הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אמאי קתני סיפא דההיא הפיגול כו'. פי' סיפא דהך רישא דקתני הפיגול בק"ק כו':
בא"ד בו באימורין כלומר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה ליפלוג ברישא כו' דמועלין בו ומסייע כו' כצ"ל:
ד"ה אמר ליה רישא כו' דאין מועלין אמאי קתני כו' הד"א:
בא"ד מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו כדדייק מרישא הילכך כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הפיגול כו' וא"ת א"כ מאי אירי' פיגול כו' וליכא לשנוי' דלמא הא קמ"ל דלא אמרי' כמאן דחנקינהו דמי ולא קרינן בהו קדשי ה' כמו שהקשו תוספת לעיל ע"א ד"ה אי לא זרק כו' דא"כ ליתני סתם הפיגול מועלין בו ותו לא ל"ל בק"ק:
בא"ד מידי מעילה הס"ד ואח"כ ד"ה אמאי קתני סיפא כו' כצ"ל:
בא"ד מועלין בו אלא ודאי כו' כצ"ל:
בא"ד כגון בעולה דבהא אפי' ר"ג מודה וגם כו' כצ"ל:
בא"ד דלא הוי לאחר זריקה כו' כצ"ל:
בא"ד בהתיר ממנו ואפ"ה חשבה רחמנא כו' כצ"ל:
ד"ה היתר שחיטה כו' אבל לא פקעי קדשי השם עד כו' כצ"ל:
בא"ד כי נעשית השחיטה בהכשר וא"כ הל"ל היתר קבלה שנינו כלומר שבא לידי היתר קבלה יש לומר כו' כצ"ל: