צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף ג:
גמרא לכל דבר בעי רבי זירא עלו מהו שירדו כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב נראה דה"ג לפרש"י עולת במת יחיד שנפסלה ועלו מהו שירדו עכ"ל וכן ראיתי בד"ח שנדפס גירסא זו ועיין מה שאכתוב בס"ד ברש"י שאינו מן הצורך לשבש הגירסאות בפנים:
רש"י ד"ה קלטה מחיצתו כו' בקדשי מזבח שנפסלו בהן ומיבעי ר' זירא עלו מהו שירדו כגון ששחטה לההוא כו' כצ"ל. ולפ"ז הגירסא שלפנינו גירסא נכונה היא:
בא"ד אי כרב יוסף ומשני לא לעולם כו' הד"א וכצ"ל:
בא"ד מיבעי' ליה והכי קמבעיא כו' הד"א:
בא"ד להקריבה בפנים דהיינו כו' כצ"ל:
ד"ה אמר רב גידל כו' שחישב בשחיטה לפגל כו' כצ"ל:
ד"ה שחטה חוץ לזמנה כו' חוץ למקומה אע"פ שזרק בשתיקה קדש הלחם כו' כצ"ל. פי' כיון שזרק בשתיקה הוה קרב המתיר כמצותו כדאמרינן במס' זבחים במתני' (דכ"ט ע"ב) ע"ש. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא מהיכא תיתא דס"ד דזריקה נמי היה במחשבת פיגול דשחיט' קתני אבל צ"ע ליישב למה מביא ר"פ הך מתני' השוחט את התודה כו' ולמה לא פריך מהך מתני' לחוד דשחטה חוץ לזמנ' כו' דמשנה אחריתא היא ויש ליישב בדוחק:
תוס' ד"ה אמר ר"ג כו' ואחרי כן זרק סתם כו' כל שיטת תוספ' דלא כפרש"י:
בא"ד רחמנא לזריקה להוציא מידי מעילה או להביא ולמיהוי כאלו קבע חלק גבוה כו' כצ"ל:
בא"ד מידי מעילה או להביא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אלמא פיגול כו' לכך נראה הא דקאמר קדש הלחם לפסול ולא להביאה לידי מעילה והכי קאמר כיון דקדש הלחם ה"נ נימא גבי זריקה כו' כצ"ל:
ד"ה א"ל בזריקה כו' גבי לחם דכשנשחט הוי קדוש אמרינן קדש הלחם כו' כצ"ל:
בא"ד מזריקה מייתי לידי פיגול דאי נקבע כו' כצ"ל:
ד"ה קומץ פיגול כו' במנחות ד' עבודות שבמנחה כו' כצ"ל:
בא"ד שבזבח ותני קומץ כו' כצ"ל:
בא"ד וא"ת והיכא ס"ד לומר כו' כצ"ל:
בא"ד ע"כ פקע פיגול כו' כצ"ל:
בא"ד בעלמא הוא ולא קרבו מתיריו וא"כ האיך כו' כצ"ל: