צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף קו.
גמרא פירשתי ואיני יודע מאיזו מהן פרשתי כו' כצ"ל. והכלל פלוגתא זו דכי פליגי רבנן אר' באומר פירשתי וקבעתי בכלי א' אבל באומר פירשתי ואיני יודע בכמה כלים קבעתי ואיכא לספוקי בכלי א' או בשני כלים מודו רבנן לר' וכ"כ מ"ו הב"ז ובזה מיושב דברי הרמב"ם בפי"ז מה' מע"ק:
רש"י ד"ה של עשרונים כו' ובאידך שלשה ובאידך ארבע וכן עד ששים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה פירשתי עשרונות ופירשתי מנחה מן כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כר' שמעון כו' וא"ת מאי ס"ד כו'. פי' כיון דפריך אליבא דר"ש והתם לא אשכחן דרבי שמעון איתא לי' האי סברא דמותר השמן מחזירו לחלות ה"ה בכולה רקיקין לא אשכחן התם דרבי שמעון איתא ליה האי סברא ומשום הכי מתרצו [צאן קדשים: ד]רבנן דפליגי התם ארבי שמעון [צאן קדשים: ב"י שאמר משום רבי שמעון נמי אליבא דרבי שמעון קאמרי דרבי שמעון] הכי סבירא ליה דמותר השמן מחזירו לחלות וק"ל:
ד"ה דתלי לה כו' הכא מודו הס"ד. פי' דלעיל טעמא אחרינא איתא ליה אע"ג דכהן אדעתי' דעשרון חד הוא דקמץ מ"מ כולהו בני ביקת' דהדדי נינהו כולן מכח מנחה אחת באו עיין לעיל: