צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף קה.
גמרא מנחה מין המנחה כו' כצ"ל:
שם אלא מהא ליכא למשמע מינה. יש לדקדק למה קאמר דממתני' ליכא למשמע הא אפשר למשמע מינה וסיפא אתי לאשמעי' הא מיני מנחה יביא שתים מב' מיני' כדמשני לקמן מברייתא רק מאידך ברייתא איכא למיפרך והא לא תנא הכי לפ"ז ה"ל למיתני הכי הא מיני מנחה חדא וכ"ת דלמא הא מיני מנחה ב' מנחות מב' מינים והא לא תני הכי מין מנחות כו' בקיצור וצריך עיון ליישב:
רש"י ד"ה מן הצאן כו' כצ"ל:
בא"ד ולא עוד הואיל ופתח בו כו' הס"ד. והנה כבר צוחו קמאי דקמאי בקושיא זו לפרש"י מ"ש דלקדם לכבש הואיל ופתח בו כו' הא אהדרי' קרא והקדים עזים וכן גבי תורים וב"י הדרי' קרא והקדים ב"י ומשנה ערוכה בסוף מס' כריתות דכ"ח ופירש רש"י התם דאם אמר הרי עלי עולה דאיזה מהם שירצה יביא או כבש או עז וכן גבי תור וב"י איזה מהם שירצה יביא ושמעתי כמה תירוצים על קושיא זו זה בכה וזה בכה ובסייעת' דשמיא מצאתי ישוב נכון על קושיא זו בתכלית הפשיטות ובקיצור נמרץ דאפי' הכי פריך שפיר לר"י דבמנחות נמי מצינו דהדרי קרא והקדים הג' מנחות למנחת סלת בפ' צו כתיב וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת וגו' וכל מנחה בלולה בשמן וגו' והאי מנחה בלולה היא מנחת סלת וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' מע"ק נמצא מצינו דכאן הקדים שאר מנחות למנחת סלת ואפ"ה ס"ל לר"י דיביא מנחת סלת לפ"ז פריך שפיר דאם אמר הרי עלי עולה מן הצאן דיביא כבש ולא עז הואיל ופתח בו כו' נ"ל. אבל הא איכא למידק למה לא פריך בקיצור מהאומר הרי עלי עולה דיביא בן בקר ולקמן במתני' לא פליג ר"י דעיקר קושיא הוא ויש ליישב בדוחק:
ד"ה תא שמע ממתני' מנחה פירשתי לעיל הס"ד וכצ"ל:
ד"ה הא מיני כו' שתים הס"ד:
ד"ה ממין אחד דמקיים לתרוייהו לישני הס"ד וכצ"ל. פי' מין לשון יחיד ומנחות לשון רבים:
ד"ה דילמא הא מיני כו' דמיני ומנחה משמע תרין כדאמרינן לעיל כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרת שלא לצורך:
ד"ה ודילמא הא דדייקינן כו' תרוייהו לישני שני מינים כו' כצ"ל:
בא"ד משני מינים דלעולם חדא מנחה ממין אחד מייתי הס"ד וכצ"ל. וראיתי נמי בדפוס חדש שנדפס בצדו גירסא אחריתא ואינו מן הצורך:
ד"ה איכא לספוקי כו' ושני רקיקין וכי גרוע לחלות ואסופי לרקיקין עד שמא כולה רקיקין הוי י"א הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מייתי שתי כו' של חלות ומחצה של רקיקין נדרתי כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה למחרתו מביא אשמו כו' ס' יום ושותה כו' כצ"ל:
בא"ד נזיר טמא אתה ואין נזיר טמא מגלח אלא עד שבעה צא מנה כו' כצ"ל:
בא"ד כ"ג להשלים ל' מנה כו' כצ"ל:
בא"ד על הדמים. פי' עד שיזרוק עליו הדם דשלש בהמות כו' כצ"ל:
בא"ד ועל אחד מהם יכול לגלח כו'. פי' על זריקת דמים של אחת מהם:
בא"ד עולה מחובתי וחטאת העוף כו' הד"א:
בא"ד כדרך שהמצורעים מגלחין וסופר שלשים יום ומביא עולת בהמה ומתנ' עליה כו' שהרי ספק כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א שלא לצורך:
בא"ד ומביא עולה וחטאת ושלמי' ודאי ומשהא עד כו' כצ"ל. פי' דעולה אפי' מספק וחטאת ושלמים ודאי מ"ה ישהא עד סוף נזירות ועיין בתוספת דנדה דע"א ע"ב ומבואר יותר ועיין מה שכתבתי בזבחים:
בא"ד תגלחת רביעית זו חטאת בהמה כו' כצ"ל:
בא"ד למיהוי שלמי נדבה כו' כצ"ל:
בא"ד כאותה כו' כצ"ל:
בא"ד ובאותה כו' כצ"ל:
בא"ד כאותה של כו' כצ"ל:
בא"ד וכאותו תנאי כו' כצ"ל:
בא"ד שנים כשנייה כו' כצ"ל:
בא"ד בשלישית כו' כצ"ל:
בא"ד כרביעית כו' כצ"ל:
בא"ד טמא בודאי ומוחלט בודאי כו' כצ"ל ועיין מה שפירשתי בזבחים דע"ו: