צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף צט.
גמרא מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אונסו כו'. יש ליתן טעם לזה דקאמר מכאן לת"ח כו' דאיתא מכח שבירת הלוחות נתהוה חשך השכחה מצד הקליפה לפ"ז אונס הוא לת"ח ששכח תלמודו ומ"ה קאמר ר"ל פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה של תורה ויליף משבירת הלוחות משום דאם לא נשתברו הלוחות לא הי' שכחה ואם היה לומד פעם א' לא היה צריך ללמוד יותר ועכשיו שנשתברו ובא שכחה לעולם צריך ללמוד כמה פעמים עד דמנח בקופס' נמצא שביטולה של תורה פי' ביטולה היינו שבירת הלוחות שע"י השביר' נתבטל הוא יסודה ומ"ה הסכי' הקב"ה עם משה ואמר לו יישר כחך ששברת:
רש"י ד"ה בשלמא למ"ד כו' אפילו הכי כיון דטפי מטפח לא כו' כצ"ל:
ד"ה אלא למ"ד כו' פלגא דאמתא בדרום אכל תפס ולמ"ד צפון כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה דמשה כו' דליבעי שתי הפרשות כו' כצ"ל:
ד"ה לא דמידלי כו' שלא היו מונח כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מלמד שהלוחות כו' משמע דאורכן ששה ורוחבן שלשה כו' ובירושלמי שלפנינו לית' אלא רוחבן ג"כ ששה ע' שם אבל בירושלמי בפ"ב דתענית כתב אורכן ששה ורחבן שלשה וצ"ע:
בא"ד ומונחות רחבן לאורכן כו' כצ"ל. וכ"ה בירושלמי ומ"ו הב"ז מגי"ה נמי הכי ארכן ולא ידעתי פירושו: