צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף צה.
רש"י ד"ה ממקומו של שולחן הס"ד וכצ"ל:
ד"ה כי לא כו' לא אפקיה כו' כצ"ל:
ד"ה אלא כי אתי כו' ומר דמכשר במסודר כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כמין כוורת כו' מנוקב ככוורת כו' כצ"ל:
ד"ה מר אמר כו' דזבחים דאמרי' אע"פ שנסע אהל מועד הוא היינו כו' כצ"ל:
בא"ד דהתם מיירי שנפרס אהל מועד והמזבח כו' כצ"ל:
בא"ד שירי מנחה ור' ישמעאל כו' וכצ"ל:
ד"ה שמע מיני' כו' ועל כרחך בשב' לא היו נוסעי' כו'. פי' בשב' שהגיע זמנם לסלק מעל השולחן לא הי' נוסעי' (לא) [אלא] בא' בשב' לאחר הסילוק ונפסל בלינ':
בא"ד איסור הוצא' ואיסור מחמרין כו' כצ"ל. פי' מחמרין אחר בהמתן בשבת. וכתב מ"ו הב"ז ורש"י שלא פי' כן נראה שמפרש במסולק דנפסל ביוצא אפי' בחול קודם שהגיע זמנו לסלק תוך הח' ימים ובכל לילה הי' על השולחן וא"כ תו לא מצי למידק מלחם הפנים כלל ולכן פי' שדייק מקדשים עכ"ל. וקצת דוחק הוא דלשון מסולק משמע שמסולק מהשלחן שהגיע זמנו לסלק ולפירושו הכי הל"ל כי פליגי באם סילק ורש"י גופי' כתב בד"ה במסודר שעדיין לא הגיע זמן לסלק משמע מסולק היינו הגיע זמן לסלק ואני אוסיף נופך משלי דמ"ה לא מצי למידק מלחם הפנים דאפש' לפרש דמאן דפוסל במסולק ביוצא בכי הא אתי לאשמעינן היכא שאירע שסידר הלחם והבזיכין לאחר השבת דקתני לקמן במתני' ד"ק ע"א דצריך להניחן על השלחן עד לשבת הבאה רק קודם ב"ה של שבת ראשונה קאמר רבא לקמן דצריך לסלקן מעל השולחן דאל"כ איפסלו בלינה בליל ששה ואשמעי' הכא דאם אירע כך במסעות הלחם הזה אין לו תקנה דבשעת הסילוק איפסול ביוצא מ"ה פרש"י שדייק מקדשים. ומה שהקשו תוספת אפשר דרש"י ס"ל כסברא זו דבשום פעם לא היו נוסעי' אלא בתחלת היום בכי טוב כנ"ל: