צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף פד.
פרק כל הקרבנות
רש"י ד"ה קסבר חדש כו' דאורייתא דהא דכתיב כו' כצ"ל:
בא"ד לא תאכלו קאי אפי' כו' כצ"ל:
ד"ה וממושבותיכם דכתיב כו' קודם הקרבת עומר אפילו בח"ל הס"ד וכצ"ל:
ד"ה וכיון דמדאורייתא אסור ונוהג איסור כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה שומרי ספיחים בשביעית כו' וגדר לו סביב לשומרו כו' כצ"ל:
בא"ד ופי' דהאי עזיקה כו'. פי' לפי זה אינו מוכח משם דמן המשומר אסור באכילה:
בא"ד כטבעת שתרגום עיזקא כו' כצ"ל:
בא"ד ורבינו תם מקיים כו'. פי' ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דמוכח משם דאסור:
בא"ד ואמרינן נמי בפרק כו' כצ"ל:
בא"ד הפיגם והריבוזין כו' כצ"ל:
בא"ד דמועד קטן נמי אמרינן מכדי בצירה בכלל קצירה היא בצירה דכתב רחמנא כו' כצ"ל. ובאמת גירס' זו מכדי זמירה כו' נמי איתא התם אבל לא שייך הכא דקאי אבצירה ומביאים ראיה משם דדוקא בצירה אסרה תורה ולא אכילה אבל מדרבנן באכילה נמי אסור כדאמרי' ביבמות שם גבי נכרי ואין להקשות לפ"ז אפי' מן ההפקר אסור לבצור כיון דתולדה דקצירה היא ובת"כ דריש אבל אתה בוצר מן המופקר ומכח סברא זו דחו תירוץ זה בב"מ דף נ"ח ע"א ד"ה לשמור כו' ומ"ו הב"ז הניח קושיא זו בצ"ע ול"נ ליישב דתוס' אזלי לשיטתן שכתבו ביבמות שם ד"ה של עזיקה כו' דמן המשומר אסרה תורה אפי' ע"י שינוי ובהכי מיירי בת"כ ומשום הכי על ידי שינוי אתה קוצר וכ"כ ר"ת במס' סוכה דל"ט ע"ב ד"ה במה דברים כו' והא דדחו תירוץ זה במסכת ב"מ משום דסוגיא דהתם אזלא אליבא דרבא וסוגיא דמועד קטן נמי רבא אמרה ומהתם מוכח דעל כרחך רבא ל"ל האי סברא דמן המשומר אפי' על ידי שינוי אסור דא"כ היאך דייק התם דאהני תולדות מיחייב אאחרניית' לא מיחייב דלמא אהני מחייב אפי' ע"י שינוי אאחרנייתא לא מיחייב על ידי שינוי אבל שלא על ידי שינוי אפי' אאחרניית' נמי מחייב אלא ע"כ רבא ל"ל האי סברא וס"ל דמן המשומר אסרה תור' בין לבצור בין לאכול ומן המופקר אם בצר שרי באכילה משום הכי דחו סברא זו התם כנ"ל. ומ"ו הב"ז מפרש בע"א והוא דוחק:
בא"ד ואם תאמר ולר"ע דאמר כו'. ולפרש"י דלעיל ד"ה ע"כ לרבנן נמי קשה דמודי דלאחר הביעור אסור אבל תוספ' אזלי לשיטתן עיין לעיל ע"ב ד"ה כר"ע כו':
בא"ד דבשאר שנים נמי לאו משקה ישראל כו'. פי' דאסור לאכול מן החדש קודם העומר:
ד"ה רחמנא אמר כו' בשל שבועות וניחא נמי שתי כו' כצ"ל. פי' דהתם נמי מצותן בכך:
ד"ה אלמא כו' וא"ת ומה טעם הוי תיובתא כו'. פי' לרבי אלעזר מהאי טעמ' תיובתא דילמא איצטריך ראשית קצירך ואיצטריך בכורים לעכב אבל מר"י הוי תיובתא דאמר כרמל אפי' שאינו בכורים: