אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף פא:

דף פא.

גמרא טעמא דאמר תודה אבל לא אמר כו' כצ"ל. פי' לא אמר תודה אלא לחמי תודה:

שם אמאי נדר ופתחו עמו כו'. ויש לדקדק דקושיא זו אינו שייכת לכאן דבלא"ה הוי מצי להקשו' הברייתא זו ונ"ל ליישב דהכי פירושא השתא דאמרת ה"ה אם אמר לחמי בלא תודה נמי כופין אותו להביא תודה ולחמה אמאי נדר ופתחו עמו כמו שפרש"י בשלמא אם אמר הרי עלי תודה בלא לחם דכופין אותו מצי לאוקמי כב"ש דאמר תפוס לשון ראשון ותודה הוא עיקר קרבן וכיון דאמר תודה נתחייב ג"כ בלחמה כמו גבי נזיר דאמר הריני נזיר שהוא עיקר אבל אם אמר הרי עלי לחמי כו' דליכא למימר תפוס לשון ראשון ונתחייב בתודה כיון דלחם לאו עיקר קרבן הוא דלחם בא בגלל תודה ותודה אינו באה בגלל לחם ומשני ר"י אפי' תימא ב"ה כו' הלכך אפי' אם אמר לחמי בלא תודה בכה"ג דכופין כו' כצ"ל ודוק:

שם לעשות כן ואח"כ פיסקא היא ולחמה כו' כצ"ל. ותיבת תודה יש למחוק:

שם לא יביא פיסקא ולא יביא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואם אמר כו' הזבח ואמר מן כו' כצ"ל:

ד"ה ולחמה מן כו' הואיל ועיקר מצוה הוא לבא כו' וכצ"ל:

בא"ד לחם מבתר זבח הס"ד וכצ"ל:

ד"ה סוף כו' ולחמה הס"ד:

ד"ה שאני התם כו' החולין נעשה כו' הד"א:

בא"ד של פלוני הכא נמי כו' הד"א:

בא"ד לפטור תודתי שנדרתי כו' כצ"ל:

בא"ד לעולם היכא כו' כצ"ל:

ד"ה הכי נמי נעשה כו' של פלוני בכל ענין שנדר להביא אף מן המעשר וליהוי החולין גרידא כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש שנדפס גירסא אחרינא ואינו מן הצורך:

ד"ה אלא תודה כו' כאומר לפטור לחמו כו' כצ"ל:

ד"ה נדר ופתחו כו' נתחרט תוך כדי דיבור ולפי שהיה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד בלא לחם אמר כדי כו' כצ"ל:

בא"ד כופין לקיים נדרו כו' וכצ"ל:

ד"ה עניין אחר כו' שאינו יכול אי אפשי כו' כצ"ל:

ד"ה ב"ש (אומר איפטר) [אומרים] נזיר אע"פ שאמר כו' כצ"ל:

ד"ה ומאי כופין אותו כו' כצ"ל:

בא"ד בלא לחם כופין כו' הד"א:

בא"ד שהיה נדר הגון הס"ד וכצ"ל:

ד"ה רצה כו' המעשר הס"ד:

ד"ה שלא יקח כו' לתודתו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אבל כו' ולחמה הס"ד:

ד"ה אני אומר אפי' מחיטין הלקוחי' ממעשר שני לצורך תודות הס"ד וכצ"ל. פירוש שלקח החיטין ממעות מ"ש לצורך תודות אפ"ה לא יביא משום דמין מעשר הוא שנותני' מעשר מן חיטים ולהכי כתב רש"י שלקח החיטי' ממעות מ"ש לצורך תודות משום דאין לוקחי' ממעות מ"ש אלא בהמה לשלמים כדלקמן. וראיתי בדפוס חדש שנדפס לא יביא לצורך תודות וטעות הוא ואינו מן הצורך להגיה:

ד"ה מהיכא ילפת לה לתודה דמביאה ממעשר שני הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה תודה מן החולין כו' מן החולין דכי אמר הרי עלי כו' כצ"ל:

בא"ד לא דמי להכא כו'. אע"ג דבברייתא מדמי הריני נזיר להאומר הרי עלי תודה בלא לחם לב"ש מדמי שפיר דמה התם אמר תפוס לשון ראשון מכ"ש באמירה לגבוה:

בא"ד חוץ ממגדף וע"א כו'. פירוש כמו בהנך ד' אמרינן אפילו תוך כדי דיבור קטן דהיינו רב לתלמיד לא מהני החזרה משום דחמירא ה"ה באמירה לגבוה נמי לא מהני חזרה אפילו תוך כדי דיבור קטן אבל לפ"ז צ"ע למה לא חשיב נמי אמירה לגבוה התם דלא מהני חזרה ויש ליישב בדוחק:

בא"ד אפילו רבי יוסי מודה דאפילו תוך כדי דיבור כו'. וכתב מ"ו הב"ז דהכא משמע מדבריהם דבהקדש לא יוכל לחזור אפילו תוך כדי דיבור קטן ואפילו לר"י מטעם דאמירה לגבוה וזה סותר למ"ש תוספת בתמורה שם דכ"ה ע"ב ד"ה לא נצרכה כו' ובמרובה דע"ג ע"ב משמע בהדיא דתוך כדי דבור קטן מודה ר"י דכדיבור דמי ויכול לחזור וצ"ע עכ"ל. ונ"ל ליישב דהא דמסיק התם במרובה דשאני לר"י בין תוך כדי דיבור קטן לבין תוך כדי דיבור גדול משום דתוך כדי דיבור קטן דומה לנתכוין תחלה לכך וכ"כ תוספות שם ד"ה תרי תוך כו' לפ"ז בשלמא בתמורת עולה תמורת שלמים אמרינן בתוך כדי דיבור קטן דנתכוין תחלה לכך כיון דאפשר לקיים שניהם להיות חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים אבל הכא כיון דאמר בתחלה הרי עלי והוי דבר שבחובה ודבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין ליכא למימר דנתכוין תחלה לכך להביא מן המעשר ע"כ בעי למהדר והוי כתוך כדי דיבור גדול משום הכי לא מהני חזרה כנ"ל ברור ונכון וכן משמע מתוס' שם במרובה ע"ש:

ד"ה אמאי כיון כו' וי"ל דקשיא ליה דכי אמר כו'. פי' דהכי פריך דר"ה סתמא קאמר מביא תודה ולחמה משמע דכמו דלחמה אינו באה אלא מן החולין משום דאמר הרי עלי והוי דבר שבחובה וכמו שאמר בפי' לחמה מן החולין דמי מביא תודה נמי מן החולין אמאי יביא היא ולחמה מן החולין ופריך ממתני' על ר"ה ולא מר"ה על מתני' ודוק ודוחק הוא:

ד"ה טעמא דאמר כו' אבל אמר לחם בלא תודה לא כו'. פי' אין כופין לקיים נדרו כיון דלחם בלא תודה לא איקרב והוי כמו נדר ופתחו ולא שייך למימר תפוס לשון ראשון כיון דלחם לאו קרבן הוא אבל אמר סתם הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה כרב הונא ואפשר ליישב בדוחק דאמתני' פריך רישא דקתני יביא היא ולחמה מן החולין והכי פריך טעמא דאמר תודה אבל אמר לחם בלא תודה לא ואמאי נימא כיון דלחם בלא תודה לא איקרב ובודאי נתכוין תחלה לתודה ג"כ ולא מצי מיהדר דאמירה לגבוה אלא ע"כ דמצי מיהדר וקשיא למתני' דקתני יביא היא ולחמה מן החולין מטעם דלא מצי מיהדר כמו שכתבו תוס' לעיל ד"ה תודה כו' כצ"ל:

ד"ה היא ולחמה כו' ותיבת תודה יש למחוק:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה