צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עב:
גמרא לא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפי' כו'. יש מקשין יש בכאן מקום עיון רב על הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תו"מ דבסוגיא זו מבואר דכל המשניו' ס"ל דקצירת העומר דוחה שבת דלא כרבי דס"ל דנקצר ביום כשר אלא כראב"ש דס"ל דנקצר ביום פסול ולרבי דס"ל דנקצר ביום כשר ס"ל דקצירה לא דחי שבת אלא ההקרבה והרמב"ם כתב שם דקצירה דוחה שבת ופסק דאם נקצר ביום כשר והם תרתי דסתרי אהדדי עכ"ל וכן הקשה מ"ו הב"ז קושיא זו על הרמב"ם. ונ"ל ליישב בדרך אמת משום דהא דמסקינן הכא דלרבי דס"ל דקצירה כשר ביום אינו דוחה שבת ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה כמו גבי הקטר חלבים דשאני התם מגו דדחתה שחיט' את השבת קודם להקטרה וע"כ איכא תנא דלא ס"ל הך סברא מגו דדחתה כו' דרבי ישמעאל ריש פירקן תנא במתני' דבשבת היה בא מג' ובחול מה' וקתני בברייתא דר"י ורבי יוסי אמרו ד"א דר"י נמי ס"ל גבי לבנה כיון דאפשר לא טרחינן ה"ה הכא ומסיק ע"כ לא קאמר ר"י התם דלא ניתנה שבת לדחות אבל הכא דנתנה שבת לדחות אצל הג' סאין ומיגו דנדחה מפני הג' נדחת נמי אצל הה' ולפ"ז רבי ישמעאל דס"ל דבשבת היה בא מג' ע"כ ס"ל דלא אמרינן מגו דנדחה מפני הג' נדחית מפני הה' אע"ג דנעשה בבת אחת אפי' הכי לא אמרינן מגו דנדחה שבת מפני זה ידחה נמי מפני זה מכל שכן דלא אמרינן מגו דדחתה כבר שחיטה את השבת מ"ה ידחה אח"כ הקטרה את השבת וחכמים דפליגי על ר"י במתניתין וסבירא להו דא' חול וא' שבת מג' היה בא קשה נמי למה אצריכי טרחא יתירא דהא עשרון מבחר בלא טרחא אתי מה' כדמסיק התם אלא ע"כ דחכמים נמי ס"ל דבשבת אינו בא מה' משום דלא אמרינן מגו דנדחה מפני ג' ידחה ג"כ מפני ה' מ"ה בחול נמי אין משני' והיה בא נמי מג' ור"ח סגן הכהנים דפליג נמי במתני' סביר' ליה דבשבת היה נקצר במגל א' ובקופה אחת ובחול בג' ע"כ נמי סבירא ליה דלא אמרינן מגו כדלעיל אע"ג דאיכא נמי כדי לפרסם מפני הבייסותין אפי' הכי לא אמרינן מגו לפי זה לכל הני תנאים למה דחו הקטר חלבים ואימורים את השבת דליכא למימר כיון דכבר דחתה שחיטה את השבת הא לא סבירא ליה מגו אלא ע"כ דסבירא ליה משום חביבה מצוה בשעתה אע"ג דכשרים כל הלילה דחינן שבת משום חבוב מצוה משום הכי פסק הרמב"ם כוותי' גבי עומר אע"ג דנקצר ביום כשר דחי שבת משום חביבא מצוה כן נראה לי ברור. ומסקנא דהכא לא קא אלא אליבא דר' כיון דראב"ש ע"כ שמע מאבוה ולא גמר מיניה ורבי ע"כ בשיטת רבו אמר אבל שאר תנאים פליגי על ראב"ש והרמב"ם פסק כאידך תנאי' כדלעיל שמעתי מגדול א' ומ"ו הב"ז מביאו שרוצה ליישב דברי הרמב"ם ומאריך בדברים ואין דעתי להאריך בדברים רק מה שהקשה גדול זה ומ"ו הב"ז מביאו דלעיל דמ"ח ע"א כתבו תוספ' ד"ה לעולם כו' דר' ס"ל אין כ"ש מקדשים אלא מדעת לפ"ז גבי שתי לחם למה תדחה את השבת לאפינהו מאתמול ולכוין דעתו דלא ליקדשי עד למחר דלא מיפסלי בלינה עכ"ל ובזה רוצה ליישב דברי הרמב"ם ולענ"ד לאו קושיא היא דבאמת ר' ס"ל דכלי שרת מקדשים שלא מדעת והא דכתבו תוס' לעיל אליבא דר' דאין מקדשין אלא מדעת היינו כיון דלא חזו כולהו גרע לענין שלא מדעת אע"ג דבעלמא מקדשי' שלא מדעת וסברא זו כתבו תוס' לעיל ד"ז ע"א ד"ה וכי מהדרי כו' לעני' שלא בזמנה ובסוכה ד"נ ע"א ד"ה חזקיה כו' ומ"ה דייק תוס' בלישנא אי נמי כמ"ד אין כ"ש כו' ולא כתבו אי נמי דר' ס"ל אין כ"ש אלא ע"כ דר' באמת ס"ל דכ"ש מקדשי' שלא מדעת והכא כמ"ד דאין כ"ש כו' כיון דלא חזו כלהו גרע לעני' שלא מדעת. גם מה שכתב אותו הגאון דלעיל דנ"א אמרי' דאפייתן של חביתי כ"ג דחו את השבת וקאמר רבא מדכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי' מאתמול איפסל בלינה. והקשו תוספת דהא גבי שתי לחם דאיכ' נמי האי טעמא ואפ"ה בעינא קרא וכתב קושיא זו הוקשה ג"כ להרמב"ם ולא ניחא ליה בתירוץ התו' אלא דהרמב"ם מיישב קושי' זו בדרך אחר ומזה מיושב דברי הרמב"ם ולענ"ד בלאו הכי לא קשיא לדברי הרמב"ם דהא הרמב"ם כתב בפ"ג מה' תו"מ די"ח וז"ל חביתי כ"ג כו' ואפייתן דוחה את השבת ככל הקרבן שקבוע להם זמן שנאמר תופיני שתהא נאה ועוד אם תאפה מערב תפסל בלינה עכ"ל הרי דהרמב"ם יליף מקרא ויהיב ג"כ טעמא דרבא ע"כ ס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דרבא נמי ס"ל דאיצטרך קרא דדוחה שבת ויהיב טעם לקרא לפ"ז לא קשיא קושית התוס' לרמב"ם כנ"ל ברור:
רש"י ת"ל וידבר כו' כתיב עומר ושתי הלחם הס"ד ואח"כ ד"ה אלא פשיטא לטחינה והרקדה ואע"ג כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:
ד"ה לא עומר כו' מאתמול הס"ד: ואח"כ ד"ה לאפיה כו':
הדרן עלך רבי ישמעאל
פרק אלו מנחות
רש"י ד"ה דכתיבא בהנך דכתיבי בהו דנקמצת כו' כצ"ל:
ד"ה באה שעורין כו' קנאות הס"ד:
ד"ה אליבא דרבנן דאמרי כו' כצ"ל:
ד"ה כי קמבעיא כו' דאמר איכא מנחה כו' כצ"ל:
ד"ה וחריבה כו' מנחת חוטא הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה באה חיטין לא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:
ד"ה אם אין ענין כו' אע"ג דפרשתא מיירי כו'. ולענ"ד אינם צריכים לזה כיון דאליבא דר"ש ומדכתיב גבי מנחת חוטא לכהן כמנחה יליף ר"ש לקמן דע"ד ע"א ולא לאישים כמנחה ש"מ חריבה של חיטים נאכלים ועיין לקמן פירוש רש"י: