צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף סו.
גמרא דר' ישמעאל ורבי יהודה בן בתירא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וכי נאמר ממחרת שבת שבתוך כו' כצ"ל:
בא"ד לימנות הס"ד:
ד"ה קצירה וספירה בלילה כו' דלא הוי מקמי כו' כצ"ל:
בא"ד מיום הביאכם וספירה דמקמיה הבאה דביום אע"ג דביום הביאכם תספרו כתיב דמשמע אחר הבאה תספרו דהא מיום הביאכם כתיב ולא משעת הביאכם כיון דחשכ' מבערב יום הביאכם הוא דהיום הולך אחר הלילה הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה דלמא מי"ט כו' לניסן לעולם הס"ד וכצ"ל:
ד"ה זה אביב כלומר ראשית קציר הס"ד ואח"כ ד"ה אין אור כו' קלי הס"ד ואח"כ ד"ה דבר קליל בכלי נחשת קליל הס"ד ואח"כ ד"ה אלא דבר כו' אחר הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה זכר למקדש כו' כדאמרינן לעיל ואין נראה כו. פירוש שיכניס עצמו בספק לכתחלה משום תמימות שהוא מדרבנן בספירה דאורייתא ואם סופר בלילה נמי תמימות מיקרי:
בא"ד נימנו על ב' פרקים הללו כו' כצ"ל:
בא"ד הלכתא פסיקתא כו'. פי' מתני' דמגילה דלעיל:
בא"ד ואין הלכה כן כו'. ולפי מה שכתבו תוספת בהגוזל קמא דק"ב ע"א ובמסכת ע"א שם דמ"ה הוה הילכתא פסיקתא דלישנא דכל החוזר וכל המשנה משמע לפסוק הלכתא לפ"ז ה"ה הכא דקתני כל הלילה נמי משמע לפסוק הלכתא דלילה ביום לא:
בא"ד ותימא גדולה הוא כו'. פי' כיון דכל לילה מצוה בפני עצמו היא למה לא יהיה סופר אם שכח לילה א' ועיין בא"ח סי' תפ"ט: