צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף סד.
גמרא דרבה ורבא דאיתמר שמע כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה אימא ר"י כו' באחד בשבת הס"ד ואח"כ ד"ה אבל הכא לגבי שלש סאין לא איתעביד כו' כצ"ל:
בא"ד שכיחא מילתא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אבל הכא כו' שכיחא מילתא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שחט בשבת כו' כגון (מין) [צאן קדשים: מן] שעירי רגל כו' כצ"ל. פי' דבשבת ליכא חטאת וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרינא ושיבוש הוא:
ד"ה אפי' כו' חייב הס"ד:
ד"ה סמי כו' דרבה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מהו ואליבא כו' שנייה הכא מאי הד"א והס"ד ואח"כ ד"ה לאיסורא קמכוין כי שחט שנייה כיון דעדיין לא נודע כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה לאו היינו פלוגתיי' כו' והאי דנקט שמע לאשמעינן כו'. ולענ"ד דזה לא איצטריך לאשמעינן כיון דפרש להעלות דגים [צאן קדשים: והעלה דגים] פשיט' דחייב דהא לא היה כוונתו לתינוק ומ"ה הרמב"ם בפ"ב מה"ש שכתב מדין זה משמיט דין זה משום דמילתא דפשיטא הוא אלא אפשר לפרש דהא דנקט שמע לאשמעינן דבשמע דוקא לעלו' דגים והעל' חייב אבל לעלות תינוק והעלה דגים לחוד פטור לכ"ע וכ"פ הרמב"ם שם וברור הוא וע"ש ברמב"ם ובמגיד משנה ובמ"ע דמשמע התם דגרסי' כאיכא דאמרי לא שמע:
תוס' ד"ה שחט שני חטאות כו' (צאן קדשים: חטאות כו') עולות טובא במוספים אבל כו' כצ"ל:
בא"ד פעמים הס"ד ואח"כ ד"ה ואפי' נתכפר כו' או בתר מעשיו כו'. פי' והכא נמי נימא דאיגלאי למפרע דשפיר עביד ומ"ה כתבו דהתם אם יבא אליהו כו'. פירוש התם בשעת מעשה שפיר עביד דהיה כחושה קודם ששחט השניה רק שהוא לא ידע אבל הכא בשעת שחיטת שני' עדיין לא היה נשפך דם הראשונה ושלא כדין שחטה משום הכי חייב אשניה:
בא"ד ועשה מצוה הס"ד. פי' דהתם טעה ומל את של ע"ש בשבת דעשה מצוה דראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת אבל הכא שני אינה ראוי' כלל לישחט כיון דשחט ראשון תו לא חזי ועיין במסכת שבת דקל"ו ובמסכת פסחים דע"ב פלוגתא דר"א ור"י בזה:
ד"ה להעלות דגים כו' לא דמי לאופה מי"ט כו'. ותמיה לי על דבריהם דאפילו אי הוה דמי לאופה לא קשה מידי דהתם רבה קאמר דפטרינא מטעם הואיל דהוא בר פלוגתא דרבא דהכא אבל רבא ס"ל כר' חסדא דהתם דלוקה ולא פטרינן ליה מטעם הואיל דלא אמרינן הואיל ע"ש:
ד"ה שתים מייתינן כו' כדפי' שם בקונטרס וכן פירש ר"ח ואפי' כו' כצ"ל:
בא"ד אלא איסורא דרבנן כו' פי' להרבות בשביל התינוק וע"ש בגיטין ד"ח ע"ב בתו' ד"ה אע"ג כו' דכתבו שם להיפוך דוקא ע"י נכרי שרי להרבות בשביל התינוק ודוקא לצורך מילה אבל לא לצורך ד"א אבל על ידי ישראל אפילו במקום מילה אסור להרבות וצ"ע: