אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף נג.

דף נב:

גמרא ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה כו'. ויש ליתן טעם על מה שאמר אישא תיכליה משום דלאו בר אוריין אישא תיכליה דתנן במסכת חגיגה דכ"ו ע"א תנינא אמר ר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא כו' ת"ח שכל גופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה ע"כ לפ"ז שפיר קאמר האי לאו בר אוריין דלאו ת"ח אישא של גיהנם תיכליה:

רש"י ד"ה מנין לכל כו' שנלושית כלומר כו'. פי' מדקתני שנילושית ולא קתני נילושית ע"כ נתינת טעם היא:

ד"ה היא נמי הויה משמע כו' כצ"ל:

ד"ה חזיא כו' שהיה כעור הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה כי קא כו' אבל בסלת ומרחשת כו'. פי' ואתי זאת תורת למצוה בסלת ומרחשת ועדיין לעכב מנ"ל:

בא"ד ודוחק הוא שהיה לו לפרש כל זה כו' כצ"ל. פירוש שהיה לפרש דנפקא באא"ע:

ד"ה אי שיאור לרבי מאיר כו' רבי יהודא שיאור דחייב כרת כקרני חגבים וסידוק שנתערבו סדקיו זה בזה אבל פחות מכן פטור כגון כו' כצ"ל:

ד"ה אלא דרבי מאיר כו' ואדרבה נילף מחמץ גמור כו'. פי' מה התם אינו חייב כרת אלא על חמץ גמור ה"נ בעינן דוקא חמץ גמור אבל שיאור דרבי מאיר לענין פסח נמי לא חשיב חמץ גמור:

בא"ד ולא יצא בו ידי מצה דתודה כו'. פי' אע"ג דמפסח ליכא למילף דחמץ הוא מ"מ מצה נמי לא איקרי שיצא בו ידי מצה דתודה אבל הכא כתיב לא תאפה חמץ משמע דוקא חמץ גמור אבל שיאור דרבי מאיר מותר:

בא"ד היה יכול לומר דלרבנן כו'. פירוש ומ"ה ס"ל בלחמי תודה ושתי הלחם דאין מחמיצין בתפוחים אבל בחמץ נוקשה מודים דחשיב חמץ אבל לפי המסקנא קשה כו':

בא"ד דמחמיצים ופליגי בהכי כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה