אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף נ.

דף מט:

רש"י ד"ה סימנא בעלמא כו' דביום חינוך הוו בה ששה מבוקרים כו' כצ"ל. פי' מלבד השנים שהי' צריך ביום החינוך דהוו שמונה וכפרש"י במס' עירובין די"ג ע"ב:

בא"ד נשארו שם שנים מן הראשוני' כו' כצ"ל:

בא"ד בראשון יהיו ראוין לחמשה ושנים של שני יהין ראוין לששה ושנים של שלישי יהיו ראוין לשבעה וכן כולם כו' כצ"ל:

ד"ה אבל נתחנך המזבח כו' כמנחת הבקר כו' ותני' בספרי כו' כצ"ל:

בא"ד ואת הכבש וגו' מגיד שאם לא הקריב של שחרית יקריב של בין הערבי' הס"ד וכצ"ל. אע"ג דבפרש' חינוך נמי כתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבי' וגו' ואפ"ה ס"ל דלא קרב אא"כ קרב של שחרית וקושי' זו מקשי' העולם וכ"כ מ"ו הב"ז ונ"ל דבפ' חינוך צריכא דילפינן מיני' במס' יומא דל"ד ע"א דמה מנחת הבוקר קטור' קודמת לנסכים ה"ה מנחת הערב וכיון דגלי קרא בחינוך ה"ה לדורות ובפ' פנחס מיותר ע"כ להאי דרשא ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב קושי' זו גם התי"ט וכאשר כתבתי ברור ונכון:

ד"ה דלא שכיח כתמיד דתמיד כו' כצ"ל:

ד"ה ולא מזבח כו' הערבים הס"ד ואח"כ ד"ה דכתיב בבקר בבקר בהטיבו כו' כצ"ל:

ד"ה הא קדושי כו' ימים רבים כו' כצ"ל:

בא"ד ולא לשום פסול הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כדקתני סיפא כו' ומנורה כו' הערבים דהיינו הדלקה כו' כצ"ל:

בא"ד דידיה קידוש וחינוך דשולחן בשבת הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והוראות שעה כו' היה בא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אית דגרסי כו' אחר השבת כו'. פי' וה"פ אם היו ב' ימים ר"ה ביום הראשון וביום השני ביום השלישי קודם ר"ה יבקרו התמיד שהוא ארבע ימים קודם שחיטתו של שבת וביום הד' יבקרו התמיד שהוא ד' ימים קודם שחיטתו של יום ראשון של ר"ה וביום ה' יבקרו התמיד שהוא ד' ימים קודם שחיטתו של יום ב' דר"ה ופריך הא איכא צפרא דתלתא בשבת' שגם הוא טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטתו וא"כ היאך יפחתו מז':

בא"ד שבאמצע היום כו'. פי' קודם שהקריב תמיד של בין הערבים וכפרש"י:

ד"ה דיקא נמי כו' למיטעי דהתם הס"ד פי' דהתם ע"כ משמע לצורך ולא לסימנא בעלמא:

ד"ה שאין מחנכי' לפי' הקונ' משמע דטעמא דר"ש קאמר כו' כצ"ל. דגירסא שלפנינו ליתא ברש"י אבל גירסא זו ניחא וה"פ כיון דאמר ר"ש דאם לא הקטירו בבקר יקטירו בין הערבים כל המנה שלימה וע"ז קאמר שאין מחנכי' כו'. ופרש"י אלא בקטורת הסמי' של מנה שלימה ובין הערבי' ע"כ טעמא דר"ש קאמר דמ"ה ס"ל לר"ש דכולה היתה קריבה והאי ומ"מ פריך שפיר כו' מדברי תוס' הם ודוק:

בא"ד דההוא הוה טעמא כו'. פי' דקטרת:

בא"ד אדרבנן אלמא כו' כצ"ל:

ד"ה במה ד"א כו' דמתני' הס"ד ואח"כ ד"ה אבל כו' כצ"ל:

ד"ה דלא שכיח כו' דעולה נמי מעתרא הס"ד ותוספת לא ס"ל פרש"י דהתם דמפרש עולה שכיח ומסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיח אקטור' עכ"ל ולפי' התוספ' צריך לפרש סוגיא דהתם הכי דפריך א"ה אפי' עולה נמי ה"ל להפיס חדשים לעולה וע"ז משני כיון דשכיח לית לן בה דיוכל החדש להתעשר להתנדב עולה ולהביא אבל קטורת אין יכולין להתנדב אלא אותה של צבור וכן מצאתי בתוס' ישיני' שם ומ"ו הב"ז מפרש בע"א דתוספת כרש"י ס"ל ונכנס בדוחק ואינו מן הצורך ומה שהקשה מ"ו הב"ז על זה דא"כ לקטורת נמי לא ה"ל להפיס בחדשים כיון דכ"א וא' יוכל להתעשר ע"י עולה עכ"ל לאו קושיא היא דעולה עכ"פ צריכה להביא בנדבה משלו ובקטורת מתעשר משל צבור בחנם מ"ה הפיסו בחדשים דיתעשרו ג"כ משל צבור כנ"ל ברור:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה