צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף מא:
רש"י ד"ה דילמא כו' ראשונה בטלית דאין כו' כצ"ל:
ד"ה דילמא דאי עביד כו' חורבא דמשתרא כו' כצ"ל:
ד"ה משולשת תלויה הענף לבד מן כו' כצ"ל:
ד"ה אין לשון ציצית אלא לשון יוצא תלוי כו' כצ"ל וכ"ה בהרי"ף:
תוס' ד"ה ובלבד כו' ומאי אשמעינן הס"ד ועיי' בב"י טור א"ח סי' ט"ו שמתרץ עיון זה:
ד"ה אין (פוער) [צאן קדשים: פוטר] כו' זה אלי ואנוהו ויש שפירשו דמיירי בשיראין דאין פוטר אלא במינן מדאורייתא ולא דק דהא אמרינן כו' כצ"ל:
ד"ה בית שמאי כו' הרי תלתא ושמא הא דדרשינן כו' כצ"ל:
בא"ד דפתיל לאו דוקא כו'. פי' דפתיל דכתי' גבי תכלת דמשמע חד לאו דוקא:
בא"ד דריש מפתיל תרי התם אשנים דכתיב ברישא מהדר דמיירי כו' כצ"ל. פי' דקרא וקצץ פתילים קאי על קרא דלעיל מיני' ולעיל מיירי בכפול דהיינו שנים וע"כ פתיל נמי היינו שנים. ובריש פירק' מיישבו בע"א:
בא"ד דעבות מתרגם עובד כו' כצ"ל. פי' דעבות היינו ג' כמו בעבות דהדס דהוי ג' כדאמרי' פ' לולב הגזול:
בא"ד דרשי גדילים הרי ששה כו'. פי' גדיל לבן וגדיל תכלת וכ"א ג' חוטי' הרי ששה:
בא"ד ויתכן יותר דדרש גדילים כו' כצ"ל:
בא"ד מכמה גדילים נעשית אין גדיל פחות כו' כצ"ל:
בא"ד ד' של צמר כי דייקת בה כו' כצ"ל וכ"ה בכל הספרים. ומ"ו הב"ז גור' תיבת אכן כי כו' ואינו מן הצורך לשבש הגירסא:
ד"ה בית שמאי כו' נמצא הגדיל שנים כו'. פי' דאמרי' לעיל נויי תכלת שליש גדיל וב' שלישים ענף:
בא"ד מכמה גדילי' נעשית אין גדיל פחות כו' כצ"ל:
בא"ד של לבן של ארבע כו' כצ"ל:
ד"ה ארבעה בגודל כו' קדשים קתני דכבש כו' כצ"ל:
בא"ד האצבע קמא הוא בזכרותו ואית דמפרשי בזכרותו היינו ראשו והכא כו' כצ"ל. פי' דגודל רחב למעלה והולך ומתקצר למטה וד' גודלים בטפח ובזה נחלקו אית דמפרשי ברוחב קשר קמא שאינו רחב כ"כ למטה במקום הקשר ואית דמפרשי ראשו דלמעלה הגודל רחב יותר מלמטה ומה שכתבו והכא דלא מפרש מידי צ"ע כתב המדרכי בה"ק התם דמפרשי הכי כדי שיהיה החשבון מכוין אבל הכא אין דרך מדידה בכך: