צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף לט:
גמרא ארבעה פתיל עשה גדיל כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה גדיל שנים כלומר אי הוה כו' כצ"ל:
ד"ה עשה גדיל כו' ויעשה מהן גדילים יהיו כו' כצ"ל:
ד"ה ופותליהו כו' מתוכו הנח פתיל כו' כצ"ל:
ד"ה חוטי צמר כו' חוטין הן ותכלת כו' כצ"ל:
ד"ה חוטי צמר כו' פשתים ושל תכלת צמר הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אלא אי אמרת כו' בהו ציצית דמינם הא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה או גדיל או פתיל למאי דפרשתי לעיל כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל דאיצטריך ציצית כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דמתרצו דציצית איצטריך לאשמעינן דצריך ליפרוד אבל עדיין קשה פתיל ל"ל כיון דציצית אתי לאשמעינן דצריך לפרודי ע"כ בעינן ענף וא"כ פתיל ל"ל ויש ליישב בדוחק:
בא"ד והא ברייתא קשיא כו'. ולענ"ד לאו קושיא היא כיון דהש"ס שלנו אוקמ' לציצית דצריך לפרוד כדמשני לעיל ומ"ה לא ילפי מציצית וילפי מפתיל אבל לפי מה שכתבתי הקשו כדלעיל דפתיל לא איצטריך אפילו להש"ס שלנו בלא הספרי וצ"ע:
ד"ה וההוא גדילים כו' ואע"ג דליכא פתיל כו' כצ"ל:
בא"ד ולא למעט פתילים כו' כצ"ל:
בא"ד ותימא כו'. פירוש השתא דאמרינן דרבה בר ב"ח ס"ל דמ"ה כתיב גדילים למיעוט אחר מיעוט לפ"ז ליכא למשמע מגדילים אלא תרי כמו מגדיל ופתיל אתי להכשיר פתיל וגדיל בהדי הדדי דהיינו נמי מתרי אבל ארבעה מנ"ל. ומ"ו הב"ז כתב דיש ליישב דמפתיל תכלת דריש ליה כמו שכתבו תוספת לעיל בריש פירקין עכ"ל. אבל תוספות לעיל דחוי קמדחי להך סברא ע"ש:
ד"ה ורב נחמן כו' אי לא משכח ליה תנא דמכולהו מתני' אוכחנא דאית ליה הכנף כו' כצ"ל. וכ"ה בכל הספרים ופי' דלעיל דל"ח ע"ב אליבא דשמואל דמפרש רישא וסיפא דמתני' התכלת אינו מעכבת כו' מוכח הך דרשא דמין כנף אע"ג דרבא מפרש למתני' בע"א מ"מ הך דרשא אית ליה. ומ"ו הב"ז גורס לפי הגירסא שלפנינו דמכולהו תנאי מוכח ומפרש דקאי אתנא דבי ר"י דאפשר (כלם) [גם] ר"י ס"ל הכנף כו' עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי דתוספת כתבו דמכולהו תנאי מוכח. ומ"ו הב"ז מפרש דאפשר דס"ל הכנף וגם קשה לשבש כל הספרים וכאשר כתבתי נכון:
בא"ד דבגדיהם צמר ופשתן אבל מהאי טעמא לא מפיק מהכנף כו' כצ"ל. פירוש דמייתי תנא דבי ר"י דבגדים דוקא צמר ופשתן משמע דחייבים בציצית אבל לא שאר מינים ואפ"ה ס"ל הך דרשא דהכנף לגבי טלית של צמר או פשתים דבעינן מין כנף צמר לצמר ופשתים לפשתים. ומ"ו הב"ז גורס נמי בע"א אבל הוא דוחק:
ד"ה אף כל צמר כו' ולפי' זה ע"כ תנא דבי ר"י כו'. פירוש דלפי' קמא דרבא מיתורא דהכנף דרש ולתנא דבי ר"י צמר ופשתים נמי מיותר דסתם בגדים נמי צמר ופשתים לפ"ז אפשר לומר דתנא דבי ר"י איתא ליה דרבא דמין כנף לגבי טלית של צמר ופשתים כדלעיל. ונ"ל מיתורא דהכנף כדרבא ואי אמרת צמר ופשתים ל"ל לתנא דבי ר"י דהא סתם בגדים נמי צמר ופשתים משמע ושפיר הוה ילפינן מין כנף לגבי צמר ופשתים יש לומר דאי לא הוי כתיב צמר ופשתים הוה מוקמינן יתורא דהכנף לרבות שאר בגדים אבל לפירוש זה דלאו מיתורא דהכנף דרש דהכנף לאו מיותר א"כ ע"כ ר"י ליתא ליה דרבא דמין כנף אפי' לצמר ופשתים אלא צמר ופשתים אתיא דאפי' צמר לפשתים ופשתים לצמר דא"כ דאיתא לי' דרבא והכנף אתי לצמר ופשתים דבעינן מין כנף צמר ופשתים ל"ל דסתם בגדים נמי צמר ופשתים משמע כדמסקי' ביבמות ד"ד ע"ב נ"ל ודו"ק:
ד"ה בגד אין כו' ותו דבפרק במה אשה יוצאה דרשינן ליה כו' כצ"ל. פי' דאפי' את"ל דגרסינן הכא או בבגד דכתיב גבי נגעים הא בפ' בא"י דף ס"ג דרשינן מאי בבגד לאריג כל שהוא טמא ועיין בתוס' דשבת דכ"ז ע"א ד"ה תלמוד לומר כו':
בא"ד ותו היכא ילפינן מנגעים לרבא כו'. פירוש כיון דלרבא להיאך תנא דבי ר"י נמי מרבה בנגעים שלשה על שלשה וא"כ מנ"ל לר"נ דממעט בציצית שאר בגדים לגמרי אע"ג דס"ל כהיאך תנא דבי ר"י דבגדים סתם משמע דוקא צמר ופשתים היינו לענין שלש על שלש אבל בשלשה על שלשה מרבה כאידך תנא דבי ר"י ור"נ ממעט בציצית לגמרי שאר בגדים:
בא"ד ותו דהתם לא משמע הכי דתנן בהדיא דשאר מינים כו' כצ"ל. יש רוצים ליישב הגירסא שלפנינו בע"א ושיבוש הוא:
בא"ד דבשרצים הוא דכתיב כו'. פירוש ובשרצים אמר רבא התם דהיאך תנא דבי ר"י לא מפקא מאידך תנא דבי ר"י ומרבה לענין שלשה על שלשה אבל בנגעים ס"ל להיאך תנא דוקא צמר ופשתים אבל לא שאר בגדים אפי' לענין שלשה ומ"ה ר"נ דס"ל כהיאך תנא וממעט בציצית לגמרי שאר בגדים ויליף מנגעים:
בא"ד הא שק כתיב בהדיא כו'. פי' ושק הוי דבר הבא מן העזים:
בא"ד וי"ל דעושין בגדים מן הדק כו' כצ"ל. פי' אבל שק הוי מן השער: