צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף לב.
רש"י ד"ה אמר לי כו' קאמר רב דהלכה כו' כצ"ל:
ד"ה ודילמא להשלים כו' הא מורידין עושין מתפילין מזוזה שאם חסרה הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה והאידנא כו' פי' בקונטרס דכשכותבים בתחלת שיטה ובסוף שיטה והריוח כו' כצ"ל:
בא"ד ומניח חלק באמצע כדי לכתוב כו' כצ"ל:
בא"ד בסוף הדף צריך לשייר שטה אחה מלמעלה כו' כצ"ל:
בא"ד קאמר בהדיא דפתוחה מראשה פתוחה מסופה פתוחה מכל הני קשה כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מגיהה מתוך והיא טעות דמוכח ועיין בהלכות קטנות של הרא"ש:
בא"ד ואח"כ מתחילים והיה כו'. פירוש דהיינו פתוחות לפי הירושלמי ומסכת סופרים והש"ס קאמר דהאידנא נהוג עלמא בסתומות:
בא"ד ואין יתכן זה כו'. פירוש דס"ד דהאי מכאן ומכאן דקאי אפתיחה דשלפניו וה"ק פתיחה מכאן ומכאן מיקרי סתומה ומ"ה כתבו מי גרע פתוחה מראשה לחוד או מסופה לחוד דנקראת פתוחה ואם פתוחה מראשה ומסופה למה יהא סתומה:
בא"ד אסתומה דבתר הכי קאי. פירוש דאם סתומה מכאן ומכאן הוי פתוחה במזוזה דהיינו פתוחה באמצע אע"ג דבעלמא מיקרי סתומה ולפ"ז כיון דלפרושי מלתא דרב קאי הא דאמר רב הלכה כדברי מי שאמר בפתיחה היינו אף בפתיחה וה"ה סתומה דהיינו פתוחה באמצע דבעלמא מיקרי סתומה ור"מ עשה פתוחות (דיקאי) [צאן קדשים: דוקא] בפתיחות דעלמא ומ"ה אמר רב הלכה כרשב"א אריוח דוקא ולא אפתיחות דהאידנא נהוג עלמא בסתומות דהיינו פתוחות באמצע דלגבי מזוזה מיקרי פתוחות כדאמרינן בירושלמי ולא קשיא אש"ס שלנו כנ"ל ומ"ו הב"ז כתב ג"כ קצת בדרך הזה ועיין בהרא"ש ה"ק:
ד"ה ומנעל לכתחלה כו' במנעל לכתחילה ועכשיו נוהגין כו' כצ"ל. ול"נ ליתן טעם למנהג של עכשיו משום דקאמרינן התם במסכת יבמות דק"ב ע"א דר' יעקב אומר משמו דר' מאיר חולצין במנעל לכתחלה ואנן קי"ל כר"מ מ"ה נהגו לחלוץ במנעל אפילו לכתחלה:
ד"ה הא מורידים כו' של יד ז' שיטים ובשל ראש ד' שיטים כו' כצ"ל. ועיין בהרא"ש בה"ק ובש"ע א"ח סימן ל"ה:
ד"ה תפילין על הקלף כו' לאו מחד טעמא מיפסלן כו'. וכתב מהרש"א בחידושיו דר"ל דלית בהו טעמא דמיפסלן אגויל אלא מהל"מ ולא דמי לאשורית דאית בה טעמא מקרא דכתיב והיו עכ"ל ובמסכת שבת דע"ט ע"ב כתבו תוספת ד"ה תפילין כו' דלאו מחד טעמא מיפסלן שזה דינו בקלף וזה דינו בדוכסוסטוס אבל הא דנכתבי אשורית וחד טעמא מקרא כו' משמע דכוונת התוספת דמ"ה לא קחשיב דבגויל איכא לכל חד טעם בפני עצמו ובאשורית ט"א לשניהם דזהו דבר רחוק לומר דבשביל שיש לכ"א טעם בפ"ע לפסול אגויל לא קחשיב ועוד דהיאך שייך לומר דזה יהיה הטעם דמיפסלן אגויל משום שזה דינו אקלף וזה דינו אדוכסוסטוס והא אמעיקרא דדינא פירכא מה טעם זה דינו אקלף וזה דינו אדוכסוסטוס וצריך ליתן עוד טעם אחר לטעם של זה ועוד דכתבו שם עוד תירוץ אחר ולפ"ז הוי כמו תירוץ א' עיין שם ומ"ה מפרש מהרש"א דכוונת התוספת דמ"ה לא קחשיב דבגויל ליכא חד טעמא אלא מהל"מ ובאשורית איכא טעמא מקרא כנ"ל ומ"ו הב"ז כתב על מהרש"א שרי ליה מאריה שלא הטריח עצמו לעיין בתוספת שם וכאשר כתבתי ניחא:
בא"ד לאשורית דהוי כו' כצ"ל:
ד"ה אידי ואידי כו' לשנויי אידי ואידי אתפילין כו' כצ"ל: