אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף לא.

דף ל:

גמרא דתנן שידה ב"ש אומרים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שידה כו' ובפ' כירה מייתי לה גמ' וכן מוכח כו' כצ"ל. ותיבת ואין ניאותי' יש למחוק ומ"ו כתב לקיים הגירסא ולא ניחא לי דזו פיסקא בפני עצמה:

בא"ד ולא דמי לעגלה של קטן בפ"ב דביצה דטמאה מדרס כו' כצ"ל בדכ"ג ע"ב. ודבריהם אינם מובנים לי דלמא לא דמי דהא התם ובמס' שבת דס"ו ע"א מפרש רש"י עגלה שהקטן יושב בתוכה וכתבו תוס' שם ולא נהירא דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דאין לך מיוחד למדרס גדול מזה ומפרשים דהיינו עגלה שעושים לקטן להתלמד להלך טמאה מדרס דנשען עליה ע"כ משמע דמסתב' יותר לטמא מדרס עגלה שמיוחד לישיבה מדבר שמיוחד להיות נשען עליה וכאן כתבו להיפוך ועוד מי גרע שידה שמיוחד למרכבת נשים מסנדל של סיידין דאסיקנ' שם בשבת דמטמא מדרס שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו אע"ג שאין עשוי כלל לנעילה רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד כמו שכתבו תוס' התם ומכ"ש שידה וצ"ע:

ד"ה אימא ר"ש כו' ובמסכת מכשירין דחשיב כו' כצ"ל. ותיבת ר"ע יש למחוק דשם במסכת מכשירין פ"ו משנה ד' דחשיב שם ז' משקי' סתם משנה היא ולא הוזכר שם ר"ע רק במשנה ח' שהביאו לקמן:

בא"ד ויש ספרים שרישא זו כתובה בהן כו'. פירוש דברישא תנא הרוטב והגריסין והחלב והשמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו ואח"כ נימוחו ה"ה שניה ואח"כ תני ר"מ אומר כו' ועיין בתוספת מסכת פסחים די"ד ע"ב ד"ה אפילו כו'. ונלע"ד דרבינו הרמב"ם ס"ל דפלוגתא דהכא מיירי בנקרש ואח"כ נימוחו וקיבל טומאה אחר שנימוחו ופסק כר"ש שזורי דדוקא יין חשיב משקה אבל לא שמן ודבש כיון שנקרשו ומ"ה כתב בפ"א מהט"א די"ט גבי שמן הקרוש אינו משקה אפילו חושב עליו כשהוא קרוש למשקין בטלה דעתו וכונתו אפילו אחר שנימוח לא חשיב משקה אבל כשקיבל טומאה כשהיה נימוח אפילו ר"ש מודה דאפילו שמן ודבש חשיב משקה ומכ"ש יין ומ"ה כתב בפ"ט מהט"א דשמן ודבש שנטמאו ואח"כ קרשו ואח"כ נימוחו חשיבי משקה ומכ"ש יין ומ"ה לא קא חשיב יין דיין אפילו לא נימוח חשיב משקה דהלכה כר"ש ובזה שקטה תמי' התי"ט על הרמב"ם בפ"ג מס' טהרות הא דלא חשיב הרמב"ם יין ומהתימ' על הכ"מ שכתב שם דהרמב"ם לא ס"ל כר"ש וכאשר כתבתי נכון הוא. ומ"ו הב"ז נכנס בדרך אחר ודוחק הוא:

ד"ה קסבר אין קנין ומחייב וא"ת כו' כצ"ל:

בא"ד מירוח הנכרי דאינו פוטר וסב' יש קנין לנכרי דאינו פוטר לקמן בפ' ר"י ויש קנין בספ"ק כו' כצ"ל:

בא"ד ואיתא ליה נמי מירוח הנכרי אינו פוטר כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד כל לוקח דרבנן כו'. פירוש ולמה לא אמר ליה סתם ליקח מן השוק והוי נמי מן הפטור על הפטור אע"כ משום דדמי לחיוב משום דאילו הדר מוכר קני ליה הוי חיוב ה"ה במירוח נכרי נמי דמי לחיוב:

בא"ד ומיהו הר"ר יצחק כו'. פירוש להרר"י דמפרש ה"מ דמדאורייתא פטור כשלקח עד שלא נתמרח שעדיין לא נתחייב לה ברשות מוכר לפ"ז מ"ה לא אמר ליה סתם ליקח מן השוק קודם שנתמרח דאפשר דלא הוה מצוי אבל לא משום דדמי לחיוב אבל לפר"ת דדוקא בממורח פטור אפילו לוקח קודם מירוח תבואת זרעך קרינא ביה וזה מצוי לקנות אחר מירוח אפי' הכי לא אמר ליה אלא ע"כ משום דדמי לחיוב כנ"ל:

בא"ד בנכרי שלקח מישראל הס"ד ועיין לקמן דס"ז ע"ב בתוספת ד"ה גזירה כו' דדחו סברא זו:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה