צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף יח.
גמרא עד לאחת אמר לו כו' כצ"ל:
שם מהו שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר אלא שר"א כו' כצ"ל וכ"ה בתוספת:
שם ור"א פסול אתניי' אי הכי מאי האי מפני הא אנן פלוגתא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה למצות מדותי כו' ספקותיי הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אלא אתנייה כו' פלוגתא מתנינן לר"י הס"ד. בפ"ג דזבחים דל"ו ע"א:
ד"ה לא בלל בשמן וכגון כו' כצ"ל ותיבת לא יצק מיותר:
ד"ה לא פתת דלאחר אפייתן פותתן וקומץ שנאמר פתות אותה פתים ואע"ג דבמנחת מחבת הוא דכתיב ה"ה לכל המנחות הנאפות תחלה כגון מרחשת כו' כצ"ל:
ד"ה לא הגיש כו' כדמפרש בשמעתא הס"ד ואח"כ ד"ה פתים מרובות גדולות יותר כו' כצ"ל והשאר כמו לעיל:
תוס' ד"ה גזירה דמו כו' אלא אחר זריקתה ישתה כו'. פ' הזריקה תהיה מיד ולא למחר והשתיה תהיה למחר:
בא"ד וא"ת לאכול מאימורים לגזור כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ומ"ו הב"ז מגיה גירסא זו שלפניו:
ד"ה עד אחת כו'. פירוש עד מאוד כדמתרגמינן מאוד לחדא כו' כצ"ל. פי' דעל מאוד מתרגם לחדא בפ' בראשית על פסוק והנה טוב מאוד:
ד"ה אלא לעולם כו' לשום תנא פיגול לר' אלעזר כו' כצ"ל. פירוש דלפי המסקנא הך שנוייה עיקר דכ"ע כרת ליכא בהנך לר"א ולא פליג אלא בלהניח:
בא"ד כאליה דמו והא קא מחשב מאכילת כו' כצ"ל:
בא"ד דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם כו' וכמו כן כו' כצ"ל:
בא"ד דקסבר נמי מועל דלכולהו תניא כו' כצ"ל:
בא"ד ואין שני דבריו של ר"י כו'. פירוש מאי דקאמר טעמיה דר"א מקרא משמע דס"ל לר"א דמפגל והתם קאמר דמודה ר"א שאין ענוש כרת וצריך למצוא שני תנאים אליבא דר"א ואליבא דמסקנא ד"ה פסול אתניי':