אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף יא.

דף י:

רש"י ד"ה מלח בת הקרבה כו' ואי קשיא ולאשמעינן לבונה כו'. ורש"י מיישב בדוחק ול"נ ליישב בדרך אחר דאי הוי קתני לבונה ה"א לבונה אם עלה בקומץ דוקא פסול אבל צרור או גרגר מלח אפי' לא עלה עם הקומץ ונשאר בשיריים נמי פסול משום דהוי לה מנחה שחסרה קודם קמיצה מ"ה אשמעי' אפילו צרור וגרגר מלח דוקא אם עלה בקומץ פסול משום דהוי קומץ שחסר אבל אם נשאר בשירים לא פסלה משום שאין רגילות לצמצם העשרון כמו שכתבו תוס' לעיל בד"ה קמץ ועלה כו' נ"ל:

ד"ה מאי (איירי) [איריא] כו' כגון אם מוטל באמצע הקומץ חולק את כו' כצ"ל:

ד"ה בראשי אצבעותיו שהכניס כו'. ולאו היינו כמו דלעיל יכול בראשי אצבעותיו דההיא דלעיל היינו שאין לו סולת אלא בראשי אצבעותיו ולא מגיע עד פס ידו ועיין בתוס' דיומא דמ"ז ע"ב ד"ה מלמטה למעלה שהכניס ראשי אצבעותיו כו' כצ"ל:

ד"ה שהפריש לה לשם מנחה זו הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק ואח"כ ד"ה ב' לוגין ועירבו עמה דנראית כשתי מנחות אבל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וזו היא כו' בפ' אלו מנחות כו' כצ"ל דע"ה ע"ב:

ד"ה מלמטה למעלה כו' וכן מפרש ר"ת (במסת) [צאן קדשים: במסכת] שבת כו'. ותמיה לי דהתם במסכת שבת דצ"ד ע"ב רש"י גופיה קרא לראשי אצבעותיו למעלה כשמגביה ידיו ותוספת שם מביא פי' רש"י הכי ע"ש וא"כ דברי רש"י סותרים אהדדי וצ"ע:

בא"ד לצד פיסת היד. ומביא ראיה מהא כו' כצ"ל:

בא"ד עד שמגיע לראשי אצבעותיו הס"ד. פי' רש"י כשהכניס ידו בקמח היו ראשי אצבעותיו למעלה ודחק בקמח עד שמגיע לראשי אצבעותיו נ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה