אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף ח.

דף ז:

גמרא ומנחה ממנחה מי יליף כו'. בל"ז לא היה יכול להקשות ולמרמי דר"א אדר"א משום דאפשר לשנות דר"א סבירא ליה דסילוק הבזיכין לאו היינו קמיצה ממש כקמיצות מנחות ואפ"ה יליף מנחה שקמצה בהיכל מסילוק בזיכין דגמר מילתא ממילתא אע"ג דלא דמיא ממש להדדי אבל התם בנפרס הלחם כשהגיע זמנו לפרקה לא יליף ממנחה שחסרה קודם קמיצה ליפסול הלחם לגמרי שלא יקטירו את הבזיכין כיון דלא דמיא להדדי ממש אבל השתא דמשני מנחה ממנחה יליף משמע דסילוק בזיכין היינו קמיצה ממש פריך מי יליף נ"ל:

שם אלא שלמים שאינו קדוש עד שיהא עשרון שלם כו'. כצ"ל וכ"מ גירסא זו מפרש"י דזבחים דפ"ח ע"א ד"ה ואין מקדשין כו' ומ"ו הב"ז מוחק גירסא זו בחנם:

שם מנחה קדושה בלא שמן ובלא לבונה בלא שמן שכן מצינו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הלחם פסול כו' ובלחם הפנים גופא אמרינן לקמן היא שאם נפרסה כו' כצ"ל:

ד"ה משפירקה נפרס כו' דלאחר סילוק נפרס כו' כצ"ל:

ד"ה קודם קמיצה כו' לכשחסרה ואפ"ה מכשיר אלמא כו' כצ"ל:

בא"ד מנחה ממנחה הס"ד:

ד"ה מנחה מחציתה כו' בבקר וגמרינן הביא כו' כצ"ל:

בא"ד ואח"כ חוצה מחציתה כו' הד"א:

ד"ה והא חוקה כו' דמשמע דוקא שלם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ושחטו בשלמים כתיב פתח אהל כו' הד"א:

בא"ד דהיכל כשר דלא כו' כצ"ל:

ד"ה ורב דאמר כו' חצי עשרון שאינו קדוש הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מילתא ממילתא כו' שאר מנחות לא גמר מחביתין דחביתין דין כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה מנחה קדושה כו' שאין שם שמן קדוש ולא יצא כו' כצ"ל:

ד"ה שכן מצינו כו' כגון בזיכין הס"ד:

תוס' ד"ה מקטיר עליו כו' ומשני ר' אלעזר היא ולפי שמועה זו כו' כצ"ל. פירוש דלפרש"י דת"ק נמי ס"ל דלא גמרינן ממנחה לפ"ז מאי פריך לקמן מת"ק למ"ד שירים שחסרה כו' כיון דלא גמרינן מהדדי וכוונת התוספות דת"ק ס"ל דגמרינן מהדדי וס"ל גבי מנחה נמי דמקטירין קומץ עליהם כר' יוחנן דס"ל הכי ופריך מר"א והכי פריך תיהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה ומנחה שחסרה קודם קמיצה צריך שיביא מתוך ביתו וימלאנו ובלחם הפנים אי אפשר להביא מתוך ביתו והוה פסולה לגמרי וליכא למימר דלמא כר"ל ס"ל דאמר לא יביא מתוך ביתו דהא ר"ל איתותב לקמן ואסיקנן בתיובתא ולקמן דמשני דרישא נמי ר"א היא היינו אליבא דמסקנא דהכא דמשני דלא דמי למנחה כיון דברור ברירה קומץ דידה מ"ה מקטירים קומץ היינו הבזיכין אבל במנחה לא משני שפיר דרישא נמי ר"א היא:

ד"ה מאי טעמא דר"י כו' אי נמי כדפירשתי לעיל דלאפוקי כו'. פירוש דר"א קאמר לר"י אודי לי מיהת בחביתין מטעם מתוך ופריך מ"ט דר"י דפליג אדר"א בחביתין ולית ליה מתוך ומשני אמר קרא כו':

בא"ד טעמא דמתוך הס"ד. ואח"כ ד"ה ראשון ראשון קדוש ור"י לית ליה דרבי יוסי הס"ד וכצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בצדו נ"א פירוש אע"ג דר"י ס"ל לדעתו להוסיף שאני כר"י אפ"ה לענין זה לית ליה דרבי יוסי דראשון ראשון קדוש אלא דוקא אם הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף קדוש:

ד"ה ולרבי חנינא כו' וי"ל משום דמתחלה היו מקדשין כו'. פירוש לאחר שהיה נמדד עשרון לחביתין קודם שהיו מחלקים בחצי עשרון היו מניחים עשרון שלם בביסא עם השמן ומקדשין ומתוך ביסא היה מחלקים בחצי עשרון:

בא"ד שכלי חול אחר כו' כצ"ל. פי' כיון שכבר נתקדש בביסא אבל שאר מנחות כיון שהיה מניחים בביסא לבוללן לא היה צריך להוציא אח"כ לכלי אחר שלא היו מחלקים והביסא הי' מקדשי' המנחות לר' חנינא ולא מדת עשרון:

בא"ד וטעם זה אנו צריכין נמי לר"י כו'. פירוש כיון דס"ל דאינה קדושה לחצאין לדידיה נמי קשה חצי עשרון למה נמשח ע"כ צריכין נמי לטעם זה:

בא"ד מפני לוג ומחצה שמן שהיה עודף כו'. פי' שאם היה הכל מעורב בביסא ואח"כ כשהיו מחלקים בתוך הביסא לחלק בחצי עשרון היה כל חלק יותר מחצי עשרון מפני לוג ומחצה שמן שעודף בכל חלק ומ"ו הב"ז מפרש בע"א דא"א לכוין שיגיע לוג ומחצה לחצי עשרון עכ"ל ואיני מבין דבריו דהא כתבו שהיה עודף כו' משמע דכוונת התוס' כאשר כתבתי:

בא"ד ועשרון המחוק למה נמשח לר' חנינא כו' כצ"ל. פירוש דלר"מ דשתי עשרונות הוי במקדש דבגדוש הוה מודדים לשאר מנחות והיה נמשח למנחת חוטא. עשרון המחוק לחביתי כ"ג למה נמשח:

בא"ד באות מצות דמדות יבש לא נתקדשו דבפרק שתי מדות כו' כצ"ל. אבל דבריהם אינם מובנים לי דהא ע"כ ר"ח ס"ל דמדות יבש נתקדשו מדקאמר לא זו קדושה בלא זו משמע דשלשתן ביחד הכלי מקדשן מ"ה פריך למה נמשח והשתא דרוצים לתרץ דר"מ כר' יונתן ס"ל דמדות יבש לא נתקדשו ע"כ לא ס"ל כר"ח לפ"ז דקארי ליה מאי קארי ליה דעשרון המחוק למה נמשח דילמא ר"ח לא ס"ל כר"מ אלא כרבנן דלא הי' אלא עשרון אחד ונמשח למנחת חוטא ור"מ לא ס"ל כר"ח אלא כרב דקדשי האי בלא האי מ"ה עשרון המחוק נמשח וצ"ע:

בא"ד ומוקי לה כר"מ כו'. פירוש והתם קתני במתני' דמדת היבש בירוציהן חול משמע דתוכו קדש אלמא לר"מ מדות יבש נתקדשו:

בא"ד ההיא גודש לא צריך כו'. פירוש דלעולם שאר כלים מקדשי והא דמיבעי ליה בשולחן משום דגודש דשלחן גודש שאינה צריכה ה"ה בגודש בביסא נמי אינה צריכה כיון דאין נמדדים מנחות בביסא אבל שאר כלים דמודדים למנחות מקדשי הגודש כיון דמדתו של כלי היא אבל לא אוכל לירד לסוף דעתן לאיזה צורך כתבו זה ויש ליישב בדוחק:

בא"ד טעמא דפירשתי שלא כו' כצ"ל:

בא"ד מצוה לקדש שלימה כו'. פירוש דמצוה להביא מחצה משלם:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה