צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף קכ.
גמרא ואיבעיא להו ירדו מהו שיעלו כו'. כתב מ"ו הב"ז נראה דהיא היה גירסת הרמב"ם ומ"ה פסק בפ"ג מהל' פ"ה בשחיטת דרום דאם עלו לא ירדו ופלוגתא דרבה ור"י במס' מעילה באם ירדו מהו שיעלו וקאמר אליבא דר"י כ"ע לא פליגי דלא יעלו. ובזה שקטה תמיהת הכ"מ על הרמב"ם שם עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי חדא מה שכתב דפלוגתא במס' מעילה באם ירדו מהו שיעלו זה אינו אף דהרמב"ם גורס הכא ירדו מהו שיעלו כגירסת התוס' מ"מ במעילה פליגי באם עלו מהו שירדו וכ"מ מתוס' ד"ה בעי רב אדא כו' ועוד דלו יהיה כדבריו דפליגי התם באם ירדו מהו שיעלו עדיין קושית הכ"מ במקומה עומד כיון דאמרינן התם דאליבא דר"י כ"ע ל"פ דלא יעלו ע"כ צ"ל דאליבא דר"י שחיטת דרום היה כמו שחיטת לילה לר"י והרמב"ם פסק שם בשחיטת לילה כר"י דירדו ובשחיטת דרום פסק דלא ירדו ודבריו סותרים זא"ז וע"ש במעילה דף ג' וע"ש בכ"מ:
שם רב ושמואל רב אמר כשרה ושמואל אמר פסולה כצ"ל לגי' רש"י:
שם בבמה גדולה אמרה תורה לן ישרף ופיגול ישרף כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב שהוא טעות מפורסם ולא ידעתי למה ומפי' רש"י ד"ה מפגל כו' משמע כגירסא שלפננו:
רש"י ד"ה שהכניסה כו' לאחר ששחטה בחוץ כו'. והא דדחק רש"י לפרש דמיירי שהכניסה לאחר ששחטה בחוץ אפשר לומר משום דקתני סתמא ופליגי דר"א ומשמע דשתי לשונות דרמי ב"ח פליגי אדר"א כדמפרש רש"י לקמן מ"ה מפרש רש"י דמיירי אפילו הכניסה אחר שחיטה כל דין במה גדולה נוהג בהם ופליגי אלישנא קמא דרמי ב"ח נמי ועוד נ"ל דהוכרח רש"י לזה כיון דבעיא דר"ז קאי אליבא דר"א וקאמר דהיינו פלוגתא דרבה ור"י ופלוגתא דרבה ור"י באם עלו אחר ששחטה בדרום מהו שיעלו בגירסת רש"י ואי מיירי הכא שהכניסה חיה היאך ס"ד דתליא בפלוגתא דרבה ור"י בשלמא לר"י מוכח שפיר מה התם דעשה מעשה בפסול ששחטה בדרום אפ"ה ס"ל דאמרינן קלט מכ"ש הכא דלא עשה מעשה רק שהקדישן לבמה קטנה מכ"ש דאמרינן קלט אם הכניסה חיה לפנים וכל דין במה גדולה נוהג בהן אלא רבה בשלמא התם עשה מעשה בפסול מ"ה לא אמרינן קלט אבל הכא מודה אפילו הוה מחיצה כמו מזבח אמרינן קלט מ"ה מפרש רש"י דהכא נמי מיירי שעשה מעשה ושחטה בחוץ ודחה דלמא אפ"ה מודה רבה דאמרינן קלט גבי מחיצה דלא דמי למזבח נ"ל:
ד"ה מועלין בהן כו' במס' מעילה וה"ג במס' מעילה וה"נ גרסינן הכי לאו היינו כו' מועלין בה ולא אמרינן כמאן דחנקנין דמי והוי ליה כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה כדתני' במסכת מעילה ואיבעיא להו עלו כו' כצ"ל. אבל תמיה לי לגירסא זו דהיאך ס"ד דהיינו פלוגתא דרבה ור"י בשלמא לרבה מוכח שפיר מה התם לא אמרינן קלוט היכא דעלו מכ"ש הכא דהוציאה לחוץ אח"כ דהוי כמו ירדו כ"ש דלא אמרינן קלוט אלא ר"י בשלמא התם אמרינן כיון דעלו דקלוט אבל הכא כיון דהדור הדר הוי כמו ירדו ולמה דחו בדר"י משום דתרי מקומות נינהו אפילו בחד מקום כיון דירד מודה ר"י דלא אמרינן קלוט וצ"ע רב ליישב סוגיא זו לגירסת רש"י:
ד"ה דלא חזו כו' עולה והנהו לאו כו' כצ"ל:
ד"ה במדבר בסיני הס"ד וכצ"ל:
ד"ה קרן כו' קדשים הס"ד. ואח"כ ד"ה כיור וכנו במזבח של משכן כתיב כיור ובין אהל מועד ובין המזבח כתיב הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מה יוצא כו' אף לן כשר ומעתה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה בעי רב אדא כו' ואיבעיא להו עלו מהו שירדו כו' כצ"ל:
בא"ד והכא מיירי בהכניסה חיה כו'. פירוש בין ר"א ובין בעיא דר"ז מיירי שהכניסה חיה דלא כרש"י וע"כ צ"ל דכוונת התוספות דבעיא דר"ז היינו שהכניסה חיה ושחטה בפנים ואח"כ הוציאה לחוץ אי אמרינן קלוטה או לא ומ"ה שפיר קאמר דהיינו פלוגתא דרבה ור"י דפליגי במשלה בהן האור דלר"י מהני משלה בהן האור דאמרינן קלט ויעלה ה"ה הכא כיון ששחטה בפנים הוי כמו משלה בהן האור אמרינן נמי קלט ולרבה דלא מהני משלה בהן האור ולא יעלו ה"ה הכא אבל אי אמרינן דבעיא דר"ז בהכניסה חיה והוציאה חיה היאך ס"ד דהיינו פלוגתא דרבה ור"י דילמא הא דקאמר ר"י דיעלו משום דמשלה בהן האור וקלטה המזבח כנ"ל ברור:
בא"ד ולפי גירסא זו גרסינן בסמוך כו'. פי' דלגירסא זו דרבה ור"י פליגי באם ירדו מהו שיעלו וקאמר מילתא דפשיטא לרבה ור"י מיבעיא ליה לר"י ע"כ הגירסא באיבעיא דר"י נמי וירדו מהו שיעלו:
בא"ד בדרום או שמא כיון כו' כצ"ל:
בא"ד וללשון ראשון דמיבעיא ליה כו' כצ"ל. ולא גרסינן אבל ללשון ראשון וכ"ה הגירסא בכל הספרים. פירוש ללשון ראשון דרמי ב"ח והכי פירושו דגירסת התוספות בסוגיא דרמי ב"ח כגירסא שלפנינו ולפ"ז ללשון ראשון דרמי ב"ח דקדשי במה קטנה אע"פ ששחטן בבמה קטנה דאם הקריבו בבמה גדולה כל דין במה גדולה נוהג בהן אפילו לכתחילה וע"כ מיבעיא לר"י בלא משלה דבמשלה פשיטא דיעלו בשלמא לגירסת רש"י במילתא דרמי ב"ח ללשון ראשון (דקשיא) [לוח תיקונים מהדורה משנית: דקדשים] ששחטן בבמה קטנה והכניסה אין דין במה גדולה נוהג בהן מיבעיא לר"י במשלה בהן האור אי נמי אין דין במה גדולה נוהג בהן ויעלו אבל לגירסת התוס' ע"כ מיבעיא לר"י בלא משלה ומדמה לשחיטת דרום ובלא משלה כ"ע ל"פ כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואפ"ה מיבעיא לר"י ולפ"ז היאך קאמר מילתא דפשיטא לרבה ולר"י מיבעי לר"י הא מילתא דפשיטא לכ"ע היא דלא יעלו מ"ה כתבו וצריך לומר הא דקאמר מילתא דפשיטא כו' היינו לא"ד פי' לא"ד דרמי ב"ח כגירסא שלפנינו דקדשי במה קטנה אע"ג דקרבינהו בבמה גדולה אין דין במה גדולה נוהג בהן ומיבעיא ליה לר"י היכא דמשלה בהן האור אי דין במה גדולה נוהג בהן אי לאו ולפ"ז שפיר קאמר מילתא דפשיטא לרבה ור"י במשלה בהן האור דפליגי בהכי מיבעיא לר"י כנ"ל ברור ודוק היטיב ומ"ו הב"ז מפרש בע"א ודבריו אינם מובנים לי. אבל הא קשיא לי לפי' התוספוח דמיבעיא לר"י אי שחיטת חוץ הוה כמו שחיטת דרום או כיון ששחטה בהיתר בחוץ שלכך הקדישה לא הוה כמו שחיטת דרום לפ"ז היאך קאמר מילתא דפשיטא לרבה ולר"י מיבעיא ליה לר"י דלמא מיפשט פשיטא נמי לר"י דשחיטת דרום אע"ג דמשלה האור דלא יעלו כרבה רק מיבעיא ליה אי שחיטת חוץ הוה כמו שחיטת דרום או לאו וצ"ע ליישב: