אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף קטז.

דף קטו:

גמרא מאותן שלא (נאבדה) [צאן קדשים: נעבדה] כו' וי"ג מאותן שעתידים ליטהר כו'. ועיין במהרש"א בח"א שלו שכך הי' הגירסא נכונה:

שם אלא אימא מן הכל קרבו עולות אבל שלמים לאו וכמ"ד לא קרבו כו' כצ"ל. וכ"מ לפרש"י:

שם משמניהון דידהו ומר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ודלמא כו' חיות דרשינן מינה תרתי שחיין כו' כצ"ל. פי' מתיבת חיות דרשינן תרתי:

בא"ד אבל גבי נח דשאר מומין כשרים כו'. כוונת התוספות דהכי פריך מנ"ל דמכל החי אתי למעוטי מחוסר אבר דפסול להקרבה דילמא אפילו מחוסר אבר כשר להקרבה כמו שאר מומים ואתי למעוטי טרפה דוקא משום קיום העולם דאפילו למ"ד טרפה חיה אינו חיה כ"כ זמן מרובה כמו שכתבו תוספות לקמן וכ"מ מתוספות דמסכת חולין דף ק"מ ע"א ד"ה טרפות כו' דכונתם לזה עיי"ש ולפ"ז ניחא דלא קתני הכא הניחא למ"ד טרפה חיה אלא למ"ד כו' כדקתני התם במסכת חולין אלא ע"כ דפריך אפילו למ"ד טרפה חיה אתי למעוטי טרפה כיון דאינו חיה כ"כ וחיות [צאן קדשים: משמע חיות] גמורה כמו שכתבו תוספות נ"ל:

ד"ה אבל למ"ד כו' למחוסר אבר דאיצטרך כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת כיון דטרפה חיה ויולדת כו'. פי' דלמ"ד דטרפה יולדת כ"ש דאית ליה דטרפה חיה וכ"כ תוספות בחולין שם ובע"א דף ו'. ומ"ו הב"ז רוצה להוכיח סברא זו וכתב דאי טרפה אינה חיה ל"ל מכל החי למעוטי טרפה ת"ל כיון דאינה חיה י"ב חדש מה הוצרך ליקח אותו אל התיבה הא המבול היה י"ב חדש עכ"ל. ודברים אלו אינם מובנים לי אדרבא מ"ה הזהיר לו הקב"ה שלא יקח טרפה אל התיבה משום דלא יחיה עד סוף המבול ואפשר דנח לא ידע זאת וכאשר כתבתי נכון הוא:

ד"ה אתך ה"א אפי' מום כל דהו פסול לב"נ דדוקא בדומי' לך מ"ה איצטרך מכל החי דוקא למעוטי שחיים ראשי איברים ולא מום כ"ד נ"ל:

בא"ד ולא בדדמי למחוסר' אבר כו' כצ"ל פי' דאי לאו מכל החי ה"א דקב"ה לא הזהיר כלל משום קרבן אלא משום קיום העולם מ"ה הזהיר לו אך בדדמי לך היינו למעוטי טרפה דאינו לקיום העולם אע"ג דחיה כמו שכתבו תוס' לעיל אבל לא בדדמי לך למחוסר אבר. ועיין בתוספות במסכת ע"א דף ו' דמתרצו קושיא זו בע"א:

ד"ה ודילמא נח כו' וסוגיא זו כמ"ד כו' כצ"ל. ודבריהם אינם מובנים לי מי הכריחם לזה דלא היה בכח ובריאות כיון דהשתא קאי הסוגיא כמ"ד טרפה חיה ומ"ה חיה נח כ"כ. ובתוספות דע"א שם ליתא עיי"ש ואפשר דאזלו לשיטת' דכתבו לעיל אף ע"ג דטרפה חיה אינו חיות גמורה לקיום העולם מ"ה כתבו דלא היה בכח ובריאות נ"ל:

בא"ד וקשה דבריש א"ט כו'. פי' דשם פריך על ר"י דס"ל דניקב המרה טרפה מאיוב דכתיב ישפך לארץ מררתי ועדיין איוב קיים וע"כ פריך למ"ד טרפה אינו חיה דלמ"ד טרפה חיה לא קשיא מאיוב אף ע"ג דהיה קיים אפ"ה טרפה אלא ע"כ למ"ד טרפה אינה חיה אין לחלק בין אדם לבהמה. והנה מ"ו הב"ז מתמי' על הכ"מ מה שכתב בפי"ג מהל' גירושין דשם כתב המג"מ דהא דתני במתניתין במסכת יבמות מעשה בא' ששלשלוהו לים ולא עלתה בידו אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא כתב המג"מ דהרמב"ן והרשב"א לא התירו לו אלא לאחר י"ב חדש שטרפה אינה חיה י"ב חודש ועל זה כתב הכ"מ יש לגמגם ממ"ש בפ' א"ט דאדם טרפה חי יותר מי"ב חדש וע"ז כתב מ"ו הב"ז ישתקע הדבר ולא יאמר דכ"ע מודו שאדם טרפה גמור אינו חי יותר מי"ב חדש כמו בהמה ע"כ. ואני אומר דלא ישתקע דבאמת בטרפה גמורה אדם ובהמה שוין כמו מעשה דעינבל באחד שנפחתה גולגלתו שם במסכת חולין דף נ"ז ע"ב ושאר טריפות דלכ"ע טרפה גמורה היא אבל בנחתכו רגליו מן הארכובה ולמעלה כיון דר"ש ס"ל דיכולה היא ליכוות ולחיות וכשרה כדאמרינן בחולין דמ"ב שפיר יש לחלק בין אדם לבהמה דאדם דאית ליה מזלא יכולה ליכוות ולחיות ועיי"ש בחולין כנ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה