אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף קח:

דף קח.

גמרא להדיוט שחייב כו' כצ"ל:

שם ור' יוסי הוא ההוא כו'. איכא למידק מ"פ לר"י שוגג אנוס מוטעה מנ"ל בהעלאה דפטור נימא דיליף ק"ו משחיטה מה השוחט להדיוט שחייב פטור שוגג אנוס ק"ו העלאה שפטור המעלה להדיוט אינו דין שיפטור שוגג אנוס מוטעה וליכא למיפרך שום פירכא דלר"י ליכא שום חומרא בהעלאה יותר מבשחיטה וצ"ע ליישב:

רש"י ד"ה אלא לה' כו'. וגלי בשחיטה וה"ה להעלאה כו'. לפ"ז יש להקשות מנ"ל דאחד חמור מחבירו דלמא ההוא דכתב בתרווייהו אתי לאשמעינן דשווים לענין אחד ולא שנים ואיש איש דכתיב בתרווייהו אתי לאשמעינן דשויין לענין הדיוט לחיובא אפילו אם שחט או העלה לאיש דחייב ולה' דכתיב בתרווייהו לאשמעינן דשווין לענין שעיר המשתלח להוציא וההוא יתירא דכתיב בשחיטה למעוטי שוגג אנוס ומוטעה וגלי בשחיטה וה"ה להעלאה דמיגמר גמירי מהדדי וא"ל לפ"ז דשווין ל"ל דכתיבי בשניהם ליכתוב בא' ולילף אידך מיניה דהשתא נמי איכא לאקשויי ל"ל דכתיב ההוא בהעלאה למעוטי שוגג כו' לילף משחיטה או איפכא אלא ע"כ איצטרך השתא נמי וצ"ע:

ד"ה מה ת"ל כו' העלאה הס"ד: אבל בהמה כתיב כו'. חדא העלאה היא הס"ד וכצ"ל. פי' ואם העלה וחזר והעלה עד שהשלים לכל בהמה אינו חייב אלא א' לר"י דחד העלאה היא ולר"ש חייב אכל אבר ואבר דאותו אכל אבר ואבר כתיב:

ד"ה אבל באבר א' כו'. דאלו עליו לבדו כו'. פי' אלו הקריב האבר לבדו ולא הקריב שאר האיברים קודם פשיטא דפטור לר"י אפי' הקריב שלם דהא ר"י ס"ל דאותו דוקא אכל בהמה כתיב. ומ"ו הב"ז כתב בע"א ולר"ש אינו חייב אלא א' דעל אותו אבר אינו חייב כיון שהקריב חצאין ואותו אכל אבר ואבר קאי ואינו חייב אלא על א' על שאר האיברים:

ד"ה ור' יוחנן אמר כו'. ומאן דמחייב סברי כו'. פי' דבמתני' פליגי במקוטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ כגון פקע אבר מעל האור בפנים והעלה בחוץ לחצאין מאן דמחייב ס"ל כר"ע דמחייב כיון דמהדרינן פוקעים בפנים דהוי חסרי ואפ"ה מהדרינן אלמא הקטרה הוא מ"ה חייב נמי בחוץ לחצאין וכי כתיב אותו שלם דוקא אמוקטרי חוץ דהיינו שחט בחוץ והעלה בחוץ:

ד"ה ומ"ס פטור דנ"ל מלא יביאנו כו'. פי' דלא יביאנו אתי אפילו למוקטרי פנים ואותו כתיב אמוקטרי חוץ נ"ל אבל לפ"ז קשה מ"ט דר"י דמחייב אחת לא לחייב כלל כיון דס"ל כר"י וצ"ע:

ד"ה מזבח אהל כו' ובפרשת מעלה בחוץ כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שוגג אנוס כו' פרט לאומר מותר כו'. וצ"ע היאך כתבו דהאי אנוס היינו אומר מותר הא כתבו תוספות במסכת שבת דף ס"ח ע"ב בד"ה אבל תינוק כו' דאומר מותר לאו אנוס הוא דבכ"מ מחייבינן ליה בע"א ובחלב ובשבת אע"ג דכתיב בשגגה ודוקא לגבי גלות ממעטינן ליה אומר מותר משום דטובא בשגגה כתיב וכ"כ תוספות במסכת מכות דף ז' ע"ב בד"ה אלא כו' וכ"כ תוס' בסנהדרין דף ס"ב ע"א וצ"ע רב ליישב נ"ל:

ד"ה והמעלה להדיוט כו' לאו שב מידיעתו הוא כו'. פי' וכיון דלאו שב מידיעתו הוא אינו מביא קרבן על שגגתו א"כ לה' ל"ל:

ד"ה אכל בהמה כו' אקמא מחייב דעדיין איתא לכולה בהמה כו' כצ"ל. פי' דתוספות מפרשי בע"א דלא כפרש"י והכי מפרשי דאותו קאי אכל בהמה דאינו חייב על העלאה אלא היכא דאיתא כל בהמה שלם ומש"ה אאבר קמא חייב דעדיין כל בהמה שלם אבל אאחריני פטור דכבר חסרה מבהמה דמה שהעלה בחוץ ה"ה כנאבד ומ"ס אותו קאי אכל אבר ואבר שיהיה שלם מ"ה חייב אכל אבר ואבר אם העלה שלם:

בא"ד ומחייב אכזית קמא כו'. פי' למר אינו חייב אלא אכזית קמא דעדיין איתא כל בהמה שלם אבל אכזית בתרא פטור דכזית קמא שהעלה ה"ה כנאבד ולא הוה בהמה שלם ולמר לא הוה האבר שלם בשעה שהעלה כזית שני דבזית קמא ה"ה כנאבד:

בא"ד ורבי יוחנן אמר מחלוקת כו' כצ"ל:

בא"ד וקסבר דלא מהדרינא פוקעים וא"ת מאי כו' כצ"ל. אע"ג דרש"י כתב לעיל דף ק"ז ע"א ד"ה חד כו' דאפילו ר"ש ס"ל דמהדרינן פוקעים והא דפוטר במקוטרי פנים משום דאית ליה תרי מיעוטי אותו ולא יביאנו מ"מ כיון דמסקינן הכא כמאן מהדרינן פוקעים כו' דלא כר"י ע"כ קים להו דר"י כר"ע ס"ל דנפקא לחלק מלא יביאנו ולית ליה אלא חד מיעוט ואפ"ה פוטר במוקטרי פנים מ"ה כתבו דע"כ ס"ל דלא מהדרינן פוקעים:

בא"ד וא"ת מ"מ לא מחייב אכזית שני כו'. פי' בשלמא לרש"י דבאבר א' כ"ע מודים דאינו חייב אלא א' היינו אכל האבר ובכזית בתרא משלים לאבר שלם אבל לפירוש תוספות בין בד' וה' איברים דאינו חייב אלא א' אקמא ואאחרינא פטור משום דמה שהעלה הוי כנאבד בין באבר א' דכ"ע ס"ל דאינו חייב אלא א' ע"כ דוקא אכזית קמא אבל אכזית בתרא לא משום דכזית קמא ה"ה כנאבד ולא הוה האבר שלם מ"ה הקשו מ"מ לחייב אכזית שני נמי:

בא"ד וי"ל דהא דמחייב כו' כצ"ל:

בא"ד אבל אי מהדרינן פוקעים שחסרה ונקטרה עם השאר מזה כו' כצ"ל. פירוש מהא דמחייב להקטיר הכל אין ללמוד דחשובה הקטרה בחצי אבר אבל אי אמרינן דמהדרינן פוקעים מזה יש ללמוד:

ד"ה כמאן מהדרינן פוקעים כו' הא דמחייבינן בריש פירקין לר"ע כו'. פי' דלא תיקשי הילכתא אהילכתא מדקאמר כמאן מהדרינן כו' דלא כר"י משמע דלא כהילכתא מהדרינן דר"י ור"ש הלכה כר"י הא לר"ע נמי מהדרנין והלכה כר"ע מחבירו ואהא מתרצו דלר"ע לא מהדרינן מנחה וקטורת שחסרו [צאן קדשים:ו]לר"י אפילו בעולה לא מהדרינן כ"ש מנחה וקטורת ואנן מהדרינן אפילו מנחה וקטורת דלא כר"י ודלא כר"ע הוה דלא כהלכתא:

בא"ד וגבי עולה קתני עולה ואימוריהן מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ ולחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא ומשמע בגמרא דבניתותרו מיירי דקתני כו' כצ"ל. פי' כיון דמיירי בניתותרו מאיבוד ושריפה אין לך חסירה גדולה מזו ואפ"ה קתני לחייב עליהן בחוץ:

בא"ד חסרון כב"מ כו' כצ"ל:

בא"ד וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעים דידהו דבפרק המזבח כו' כצ"ל. פי' אי מהדרינן פוקעים דקומץ ולבונה דלר"ג דדריש מהיא העולה משמע דוקא עולה מהדרינן ולא קומץ ולבונה ולאידך דדריש מאשר תאכל האש משמע אפילו קומץ ולבונה מהדרינן דאיתי' על מזבח החיצון וכ"כ תוס' לעיל דפ"ג ובמנחות דף כ"ו וה"ה למאן דדריש מועשית עולותיך לא ממעטינן אלא גידים ועצמות אבל קומץ ולבונה דדומים במקצת לבשר ודם דבאין לכפרה כמו בשר עולה ודם לא ממעטינן לפ"ז יש לדקדק אליבא דהלכתא אי מהדרינן פוקעים דידהו נ"ל. ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק לפרש בע"א ואינו מן הצורך:

בא"ד משמע הא דומיא דבשר ודם אפילו במקצת מהדרינן ותימה היכא פליג ר"י כו' כצ"ל. פי' היאך ר"י פליג אכל הנך מ"ד דס"ל מהדרינן ור"י ס"ל בכולן לא מהדרינן:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה