צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף קה.
גמרא ושעיר המשתלח השורפן כו' כצ"ל:
שם שסופה ליטמא טומאה חמורה אין צריכה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר שיצא לחוץ בתר רוב האבר והוה ליה כו' למחנה בעי הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק. ואח"כ ד"ה אלא שיצא חציו כו' בחצי הפר שבחוץ יצא רוב אחד כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י:
ד"ה או דלמא כו' כדאמרינן לעיל דלא שבקינן כו' כצ"ל:
ד"ה אף כל כו' ואע"ג דלא מטמא שאר ב"ח כו' כצ"ל:
ד"ה אמרי במערבא כו' אבל חזי לטומאה מיהת בעלמא בעינן כו'. פי' נהי דמשום דסופו לטמא טומאה חמורה אין צריכה הכשר טומאה אבל הכשר אוכל בעי דטומאת אוכלים ילפינן מכל האוכל אשר יאכל ובעינן שאתה יכול להאכילו לאחרים דוקא מ"ה שעיר המשתלח דלא חזי לאכילה שהוא חי לא מטמא וק"ל:
ד"ה מהו שתטמא כו' ובכזית אין לו טומאה כו' כצ"ל:
בא"ד אין צריך ראויה לטומאה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה או דילמא כיון דהדור כו' דמבעיא ליה כיון דנקטו כו' כצ"ל:
בא"ד לאחר שחזרו כו' כצ"ל:
ד"ה פרים הנשרפין כו' כאלו הוציאום אותם כו' כצ"ל:
בא"ד וקאמר אי תלי כו' כצ"ל:
בא"ד אלא פשיטא דבעיגן גם כו' כצ"ל:
בא"ד יצאו וחזרו ובאו אנשים אחרים כו' כצ"ל:
בא"ד כאלו הוציאים אותן מפתח כו' כצ"ל:
בא"ד הפריס ומה שפרשתי דמבעיא ליה לענין הנוגע בפנים אינו מבואר וזה עיקר הס"ד וכצ"ל. פי' מה שפרשתי לעיל בד"ה א"ד כו' אינו עיקר והג"ה זו עיקר:
ד"ה מחוסר יציאה כו' בניתזין בכל כחו ובירושלמי כו' כצ"ל. ועיין בתוספות חולין דף ע"ב ד"ה בשעת פרישתן כו' ובמס' כריתות דף מ"ו ע"ב:
בא"ד מעתה יטמאו אימורים אלא כשפירשו כו' כצ"ל. פי' דהשיב לו על שאלתו אי אמרינן דיטמאו בגדים בלא הכשר וטומאה אם כן יטמאו ג"כ אימורים שלהם וקאמר דאפשר דשאל לו אם פירשו האימורים מתוכה ואח"כ קאמר דשאל אפילו דלא פירשו דיטמאו בגדים בלא הכשר וטומאה ואי אמרת דיטמאו נמי אימורים שלהן כהדא מי חטאת דאמרינן דהנושא צלוחית של מי חטאת נטמא ויחזור ויטמא את הצלוחית ומטמא את המים וא"כ לא מצינו מי חטאת אלא ע"כ דאין מטמאין דבר לחזור וליטמא ממנו ה"ה בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אף ע"ג דמטמאין בגדיהם הם טהורים ואינן מטמאין האימורין שלהן נ"ל. ועיין בתוי"ט מסכת כלים פ"א [צאן קדשים:משנה] ב' ובר"ש מסכת פרה פ"ח משנה ב':