צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף קג:
גמרא הן ועורותיהן נשרפין עמהם כו' כצ"ל:
שם ת"ל עור העולה אשר הקריב כו' כצ"ל:
שם ת"ל אשר הקריב לו יהיה פרט כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה אשר הקריב כו' במשמע הס"ד:
ד"ה שזכה בבשר עולה ובאימורי קדשי קדשים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה כל עצמו כו' לבדה מפני כו' הד"א:
ד"ה מדינא כו' קדשי קדשים הס"ד:
ד"ה אין לא ראינו ראיה כו' שימצא טרפה לאחר הפשע כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג בגמרא כו' ואותיב הכי קתני רישא כל שלא זכה המזבח בבשרה כו' כצ"ל:
ד"ה מני ר"א כו' עור חלוץ כו' כצ"ל:
ד"ה קודם שייראו להפשיט קודם זריקה אין עורותיהן כו' הד"א וכצ"ל:
תוס' ד"ה ומודה רבי כו' ומיהו קשה כיון דאיכא הפסול בידם כו'. פי' כיון דלא הביאו הכסף קודם זריקה דקדמו בני יהוריב והקריבו תנן:
בא"ד וי"ל מידי דהוי כמו כו' כצ"ל:
בא"ד הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט לר"י וקודם זריקה לר"א מרצה על העור הכי נמי וקשה כו' כצ"ל. פי' ה"נ כיון דיכול להביא הכסף קודם זריקה הוי לא הוכר פסולו:
בא"ד להביא הגזל קודם שנזרק כו' כצ"ל:
בא"ד בדם ובבעלים תעובר צורתו כו' כצ"ל. ועיין במהרש"א פ' הגוזל דף קי"א: