אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ק.

דף צט:

גמרא א"ל ר"א לרב מרי ואלא הא דקתני כו'. יש מקשין טפי ה"ל למיפרך ר"י ור"ש במאי פליגי כיון דיום מיתה מודה ר"ש דאורייתא ויום קבורה מודה ר"י דרבנן עכ"ד. ונ"ל ליישב דבפשיטות לא מצי למיפרך במאי פליגי ר"י ור"ש אלא ע"כ דר"ש יום המיתה נמי קאמר מדרבנן דהוי מצי לשנויי דלמא ר"ש יום הקבורה קאמר דמדרבנן וה"ק לר"י דקאמרת סתם אנינות לילה דאורייתא ולא מפליג בין יום המיתה ליום הקבורה הא ע"כ מצינו דאנינות לילה מדרבנן מדקאמרי אונן טובל ואוכל פסחו לערב וע"כ צריך לחלק בין יום המיתה ליום הקבורה ואת אמרת סתמא אנינות לילה דאורייתא דאפשר למשמע מיניה אפילו יום הקבורה אבל השתא פריך הכי השתא דקאמר ר"ש תדע שהרי אמרו כו' ומוכח ממתני' דיום הקבורה דרבנן נימא ליה ר"י ע"כ כי קאמינא לך אנא יום מיתה דאורייתא כדמוכח ממתני' וביום הקבורה מודינא לך דמדרבנן אלא ע"כ דר"י שמיעא ליה מר"ש דאפילו יום המיתה קאמר מדרבנן ומוקי מתני' דאונן טובל ואוכל אפילו ביום המיתה נ"ל. ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו ונכנס בדוחק ליישב מפי רבו ונ"ל:

רש"י ד"ה לא קשיא כו' ורומיא דתרתי מתניתא כו' כצ"ל. פי' כיון דרב מרי מוקי למתני' דפסחים שמת בי"ג וקברו בי"ד דלא כשנויא דרב אסי ע"כ צריך לשנות רומיא דמתני' קמייתא כשנוי' קמא כר' מרי:

בא"ד וכאן בפסח וכאן בשאר כו' כצ"ל:

בא"ד ומאי אבל לא בקדשים כו' כצ"ל:

ד"ה אביי אמר רחמנא כו' דרחמנא דחייה ומהאי כו' כצ"ל:

ד"ה לאחותו אין מטמא כו' להיטמא ומביא פסח באנינות וקס"ד דהנך ברייתות תרווייהו קתני אליבא דר"ע כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:

תוס' ד"ה הרי שהיה הולך כו' דכיון דכהן גדול ונזיר נדחי' כו'. פי' כיון דכ"ג ונזיר לחוד ילפינן מלאחיו דנדחים אם כן לאחותו ל"ל אי למעלה דפסח דיטמא למ"מ דאי מטמא לקרובים כ"ש למת מצוה:

בא"ד אע"ג דכהן הדיוט לחוד מיטמא כו'. פירוש דילפינן מלאמו לכהן הדיוט ונזיר דמטמא למ"מ אע"ג דכהן הדיוט מטמא לקרובים וכ"ש למ"מ לא מהני מעלה לגבי מ"מ מלאביו אפ"ה צריכה לאמו מפני שהן ב' קדושות ה"ה לאחותו נמי איצטריך לכ"ג ונזיר ולשחוט את פסחו שהן ג' קדושות דנדחים אע"ג דפסח לחוד נדחה מפני טומאת מתו:

בא"ד דלא מיירי הכא בכהן ונזיר כו' כצ"ל:

בא"ד דדייק משום דקתני הכא אמרת לא יטמא כו'. פי' דמשמע דכבר אמורה דלא יטמא למתו אפי' בפסח לחוד:

ד"ה הא ר"י והא ר"ע כו' ולא דמי לעשה דהשלמה כו'. [צאן קדשים: פי'] התם אם יקיים עשה דהשלמה ידחה בידים עשה דפסח שיש בו כרת מ"ה מוטב דעשה דפסח שיש כרת ידחה עשה דהשלמה דאין בו כרת אבל הכא אם יקיים עשה דלה יטמא ממילא אזל עשה דכרת ולא דחה לה בידים ויש לה תשלומין ועשה (דלא) [צאן קדשים: דלה] יטמא אין לה תשלומין נ"ל. ומ"ו הב"ז מפרש בע"א ואינו מן הצורך וכאשר כתבתי נכון הוא וברור וק"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה