צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף צח.
גמרא אף כל מותריהן (וכן) בשריפה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וולדות בהמות כו' וגמרינן מאשם ודנין כו' הד"א וכצ"ל:
בא"ד למעוטינהו מקדושתן מלהקריבן דכתיב כו' כצ"ל:
בא"ד מיהו לא קדשי כו' כצ"ל:
ד"ה מה מילואים מותריהם בשריפה כו' ולא הופרשו שנים לאחריות כו' כצ"ל:
ד"ה אף כל הקדשים מותריהן כו' כצ"ל:
ד"ה אף כל כו' ומיבעי לי הא נמי כו' כצ"ל:
בא"ד מצי למילף כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה איכא דנפקא כו' בהדיא הס"ד:
ד"ה מה חטאת כו' לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כו' כצ"ל:
בא"ד והכא שרי ופריך וליגמר כו' כצ"ל:
ד"ה אף כל כו' ונאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם כו' כצ"ל:
בא"ד ומהכא אית ליה ולדות קדשים כו' כצ"ל. ונ"ל ליישב פרש"י דהא מסקינן התם בכיצד מערימים בהקדישה מעוברת כ"ע מודה דקדיש הולד כחטאת וכי פליגי בהקדישה ולבסוף נתעברה לפ"ז פרש"י קאי אפילו הקדישה מעוברת דלכ"ע הוולדות גופן קדושים אפ"ה ילפינן מאשם דחלב ושתי הכליות שלהם לא קדיש נ"ל:
בא"ד ולפי מה שפרשתי לא אתי שפיר כו' כצ"ל. פי' בשלמא לפרש"י דיליף מאשם לענין הקרבה דאין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיה קריבים בשאר קרבנות כמו באשם ניחא הא דלא יליף מעולה דלאו לעולה מדמית להו לענין הקרבה דאף שאר הבשר אינו קרב ועולה כולה כליל אבל לפירוש התוס' דיליף לענין חולין גמורים דשליל הנמצא בבטן חטאת אחר שחיטה אינה קדושה ולא לענין הקרבה לענין זה שפיר ה"מ למילף מעולה נ"ל:
ד"ה מה שלמים כו' את הבשר והבשר עצמו כו' כצ"ל:
ד"ה כדי נסבא כו' צריך לומר הכא ובסוף תודה כדי נסבא כו' כצ"ל:
ד"ה מה אשם כו' ע"ב ושייך לכאן אית ליה היקישא דאשם כו'. פי' דבזה יתורץ ג"כ קושיא שנייה הא דדריש בפרק המזבח מקדש מג"ש דלו יהיה דעצמות מותרים משום דאית ליה היקישא דאשם לשפיר ושליא:
בא"ד ולפרש"י דאמר דבכל כו' כצ"ל:
בא"ד דעיקר פרשה באשם נקטיה כו' כצ"ל:
בא"ד ולא תיקשי הא דדרשינן לעיל כו' כצ"ל:
בא"ד דאשם דרשינן כו' כצ"ל:
בא"ד דהכי כתב עור העולה לו יהיה ולא דריש אלא מיתורא כו' כצ"ל:
בא"ד דאין נותר בעצמות כו' כצ"ל:
בא"ד משום דכתב באשם הוא כו' כצ"ל:
בא"ד וצריך לדקדק למה לי תרי קראי לעצמות הוא ולו יהיה ותו ק"ל דהוא כו' כצ"ל. פי' וקאי על אשם לפרש"י דהתם דפשיטא ליה (דאשם) [צאן קדשים: באשם] יותר משום דכתב באשם הוא ל"ל תרי קראי אבל לפי הגירסא דלפנינו כבר תירצו תוספות לעיל דתרווייהו איצטריך נ"ל: