צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פט.
פרק עשירי
רש"י ד"ה כאלה תעשו כו' אלה כתיב כאלה כו' כצ"ל:
בא"ד כאלה של מעלה שהתדיר קודם כו' כצ"ל:
ד"ה אלה ליום כו' ידענא כמה להכי כו' הד"א:
ד"ה ועל היסוד כו' שנאמר בו יסוד הס"ד וכצ"ל. פי' אע"ג דצריך ג"כ יסוד כדילפינן לעיל דף נ"ב אלא שלא נאמר בו בפירוש יסוד:
ד"ה מתן ד' כו' ארבע ובכור הד"א:
ד"ה מפני שהוא מין כו' כצ"ל:
בא"ד ויש בו ק"ק לחלק גבוה שני דברים יותר רמז כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובדפוס חדש נדפס נ"א:
תוס' ד"ה כל התדיר קודם לתמיד של שחר שנאמר כו' כצ"ל:
בא"ד למוספין וצריכא דמוספין כו' כצ"ל:
בא"ד אי דאית ליה ולקדם כו' כצ"ל:
בא"ד דאדרבא דדריש מדכתב כו' כצ"ל:
בא"ד תמידין ומוספין אלא כדי כו' כצ"ל. פי' תמידים דלמחרת ומוספים דהאידנא ואפ"ה תמיד קודם:
בא"ד בעשיות דדם איירי כו' כצ"ל:
בא"ד דמייתי בפרק התכלת האי קרא דהעולה למימר כו' כצ"ל:
בא"ד אי נמי משום דס"ד דהמקשה שהוא מעכב הילכך פריך מברייתא דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא מלישנא דמתני' והשתא ניחא כו' כצ"ל. ועיין בתוספות דיומא דף ל"ד ע"א ד"ה העולה כו'. ודבריהם אינם מובנים לי כיון דס"ד דמקשה שהוא מעכב וכ"כ תוס' בהדיא ביומא דף ל"ד ע"א לפ"ז למה דחקו תוספות דמ"ה מייתי מברייתא משום דלישנא משמע טפי עיכובא דילמא מ"ה פריך דוקא מדרבא דיליף מהעולה דתמיד קודם ע"כ היה חד למצוה ומלבד לעיכובא ואביי דמשני התם הא דקאמר שלא יהא דבר קודם למצוה נמי קשה הא תרי קראי כתיבי וצ"ע:
בא"ד בעבודת דם נמי איירי כו' כצ"ל:
בא"ד לא אתי דבכל יום איתנהו כתמיד כו'. איכא למידק לפ"ז הא דתני התם חביתין לנסכים שום מנחה ת"ל הא חביתין בכל יום כתמיד רק דהעולה ממעט שיהא התמיד קודם כבר מתרצו תוספות התם ד"ה חביתין כו' עיי"ש:
בא"ד מיהו אין מרויח כו'. פי' דאכתי קושיא מפרק התכלת במקומה עומדת כדלעיל:
בא"ד כדדרשינן התם ביום לאחר כו' כצ"ל:
בא"ד אבל עדיין קשה כו'. ועיי"ש ביומא דמתרצו קושיא זו:
ד"ה מנא לן כו' מאחר שאין הטעם מפורש כו' כצ"ל: