צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פז:
גמרא אי נמי שזרקו פסולין כו'. פי' הא דקתני במתני' וזרקו כמו או זרקו פסולים וקבלו כשירים:
רש"י ד"ה שקיבלו פסולין כו' דאיפסול בשר כצ"ל:
בא"ד דקדשיה כלי שרת כו' כצ"ל:
ד"ה או אין כו' אחרינא תיפשוט כו' הד"א:
ד"ה אלמא לא כו' לאחר שנפסל ולהעלותו כו' כצ"ל:
בא"ד בלינה השתא כו' הד"א:
תוס' ד"ה אויר כו' לרבינו חיים שהרי כו'. והנה יש מקשים הא תוס' כתבו לעיל דף ס"ב ע"ב ד"ה אויר כו' דקרקע לאו דוקא שהיה פורח אמה על יסוד ואמה על סובב גם מסוגיא דהתם דפריך הכבש והמזבח ס"ב הני ס"ד הוו ומשני נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב מוכח נמי דלא כר"ח ונ"ל ליישב דר"ח ס"ל דרב פפא דקאמר התם אויר קרקע מפסיקו דוקא קרקע קאמר וס"ל כרב דפליג על לוי לעיל דף נ"ד ע"א וס"ל דלכל הדרום לא הוה לה יסוד בבנין ומפרש נמצא פורח אמה על יסוד כו' היינו כנגד יסוד ועל אמה סובב ומיהו שתי אמות נבלעות בתוך ל"ב אמות של מזבח כדפרש"י שם ולפ"ז היה אויר קרקע ממש מפסיקו אותו אמה של יסוד היה קרקע לרב ומה שכתבו תוספת לעיל דף ס"ב ע"ב בד"ה שיתין כו' דלרב לא היה פורח אלא אמה על הסובב משום דמזבח לא הי' מצפון לדרום אלא ל"א אפשר דר"ח ס"ל כיון דאותה אמה היה ראוי ליסוד נחשבה למזבח והוי המזבח ל"ב אפי' מצפון לדרום כנ"ל ונכון הוא: