צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף עט.
רש"י ד"ה ואי מי רגלים כו' של זב מלטמא כו, כצ"ל:
ד"ה רבא אמר כו' והא דקאמר כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אמור רבנן בטעמא כו' לא נצרכה אלא לטעם כו' כצ"ל:
בא"ד מילתא קתני זהו כו' כצ"ל:
בא"ד דאסמכתא בעלמא הוא לאו מילף הוא כו' כצ"ל:
בא"ד מאי טעמא לא גמרינן כו' כצ"ל:
בא"ד אסור ואין לוקין כו' כצ"ל:
בא"ד דקאמר התם דלוקין כו' כצ"ל:
בא"ד הוי ולא ממשו אסורין כו' כצ"ל:
בא"ד דלכך לא לקי אטעם כעיקר פי' אף על גב דטעם כעיקר דאורייתא:
בא"ד דאית לן למימר דאהדרינן לאיסורייהו ללאו נבלה וטרפה ולשאר איסורין כדאשכחן כו' כצ"ל. פי' כיון דאסרה תורה בגיעולי נכרים הכלים הבלועים מן נבלה וחלב ושאר איסורין וצריך הבערת אש לפ"ז אם לא הבעיר באש אהדרי לאיסורא קמא ללאו נבלה וטרפה ושאר איסורים כדאמרינן התם בפסולי המוקדשים:
בא"ד דהתם נימא דהכי אמר כו' כצ"ל:
בא"ד דמ"מ פריך דאי כזית בכדי אכילת כו' כצ"ל:
בא"ד להיתר מצטרף לאיסור הס"ד וכצ"ל: ואח"כ ד"ה מין במינו ברובא היינו דלא כתנא כו'. יש מקשים דלמא הא דקאמר מין במינו ברובא היינו היכא דלא אזלינן בתר חזותא אבל היכא דאזלינן בתר חזותא כמו בדם אין המיעוט בטל ברוב מ"ה קאמר תנא דמתני' רואים ע"כ. אבל שיבוש הוא בשלמא במין בשאינו מינו שייך לומר אע"ג דמדאורייתא בטעמא במילתא דלא תלי אסורא בטעמא אלא בחזותא כמו מקוה אמרינן במראה אבל במין במינו דמדאורייתא ברובא היאך שייך לומר מילתא דלא תלי איסורא ברובא דהא בכל איסורים שייך לומר דמדאורייתא בטל ברוב ותנא דמתניתין אפילו מין במינו אית ליה רואין:
ד"ה אמרו עליו וא"ת ומנ"ל כו'. והתירוץ חסר כאן ונ"ל התירוץ שמתרצו תוספות שם במסכת פסחים דף קט"ו ע"א ד"ה אלא אמר ר"א כו' על קושיא שמקשים שם מנ"ל דקסבר אין מצות מבטלות דלמא שאני הכא דגלי קרא תירוץ זה מספיק נמי לקושיא זו ואינו מן הצורך להאריך למבין ועי"ש. ומ"ו מהרש"א בחידושיו הקשה שם כיון דהלל ס"ל בעלמא מצות אין מבטלות זא"ז מי הכריחו לומר דלא גלי קרא אלא לכתחלה דלמא לעיכובא קאמר קרא דצריך לכרוך ע"כ. ונ"ל ליישב בדרך אמת דרבנן פליגי התם על הלל וס"ל דמצותן בין כרוכים בין כ"א לבדו וילפי מדכתיב יאכלוהו ולא כתיב יאכל אותו ואנא ידענא דקאי אפסח כמו שפרש"י התם לפי"ז קשה להלל למה לא כתיב אותו מ"ה ס"ל להלל דכריכה אינו מעכב וקרא אתי דלכתחלה יש לכרוך מ"ה לא כתיב אותו דאי הוה כתיב ה"א לעיכובא דאותו משמע בכ"מ עיכובא כדאמרינן לעיל דף נ"ב והוה אמרינן אותו הוא דכי אכל בכריכה אחד יצא ואי לא לא יצא נ"ל: