אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף עח.

דף עז:

גמרא אמר ריש לקיש הפיגול כו'. גירסת מ"ו הב"ז ועיין בתוספות דנדה דף מ"ו ע"ב ד"ה ר"י כו' ובתוס' דיבמות דף ק"א ע"א ד"ה הכא כו' דמבואר שם דגירסא נכונה היא:

רש"י ד"ה אם לא נמלך כו' אפילו לת"ק כו' כצ"ל:

ד"ה שבללן כו' מזה ונתן כו' כצ"ל:

ד"ה אי אפשר כו' ונמצא שאין באותו מין כשיעור כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג עשה כו' מצה בפסח ואי ונתן כו' הד"א:

תוס' ד"ה ר"י אומר כו' דלא כר' חייא כו'. פי' ה"נ בדם חולין שאין יכול להיות קדשים וקדשים יכול להיות חולין היכא דלן לילה ולר"ח דאזל בתר מבטל אפילו מין במינו בטיל עיין ברש"י במנחות דף כ"ג ע"ב לעולם כו':

ד"ה הפיגול והנותר כו' שאין באותן מין כשיעור כו' כצ"ל:

בא"ד הכה את זה כו'. עיין ביבמות דף ק"א ע"א ומה שנרשם בדפוס חדש סנהדרין טעות הוא:

בא"ד יחד בחתיכה אחת כו'. פירוש ממין א' וה"ה ב' זיתים פיגול וזית טמא או איפכא:

בא"ד שמא זו היא חתיכה כו'. פי' החתיכה שאוכל והוי התראת ספק:

בא"ד אל תאכל פיגול כבראשונה כו'. אע"ג דלא התרה אלא על האחד כיון דהתרה בו ב' פעמים ולאחר גמר הדבר ידעינן ביה ודאי שעבר על חד התראה או באכילה ראשונה או באכילה שניה הוי התראת ספק אבל אם התרה בו בשניה על נותר כיון דלאחר גמר הדבר לא ידעינן שעבר על מה שהותרה דשמא אותו שהותרה נתבטל אפילו למ"ד שמה התראה פטור כדכתבו לעיל:

בא"ד דלמאן דאמר לאו כו' כצ"ל:

בא"ד ברוך נראה לפרש כו'. נ"ל דהר' ברוך קשה לו על תירוץ זה כיון דבהתראה שניה נמי התרה בו משום פיגול ועוסק כל שעה באכילה הוי כמו בעל חמש אלמנות כדלקמן כיון דלא חזר מהתראה ראשונה מ"ה מפרש בע"א:

בא"ד ובללן בקערה אחת ואכלן כו'. פי' דאותן ד' זתים בללן בקערה אחת אבל אם היה כולל כל הששה זתים והוי ד' זתים מאיסור א' וב' זתים מאיסור שני ונתבטל האיסור השני ולא הוי התראה ספק:

בא"ד נאכל בשתי פעמים כו'. פי' דבכל פעם אכל זית מאיסור בעין וב' זתים מהבלולה וכשהתרה בו משום פיגול איכא לספוקי שמא היה בב' זיתים דהבלולה הנותר הרוב ונתבטל הפיגול שבהם ונקרא נותר ונתבטל הזית דפיגול בעין ובהתראה שניה איכא לספוקי איפכא אף ע"ג דלאחר גמר הדבר לא ידעינן ודאי שעבר בשעת התראה דכבר נתבטל מ"ה דייק דאיסורים מבטלים זה את זה לפטור מטעם התראת ספק משמע דלמ"ד שמה התראה לא היו מבטלים זא"ז נ"ל ודוק:

ד"ה מתיב רבא כו' תימא דלא מקשה כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דלמא ר"ל באמת ס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא והא דילפינן בפסחים דף ל"ו מנזיר משרת ליתן טעם כעיקר ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא. וכ"כ רש"י בחולין דף צ"ח ע"ב. והובא לקמן בתוס' דף ע"ט ע"א ד"ה אמור רבנן כו' מ"ה מקשה מהך ברייתא נ"ל:

ד"ה אלא מין כו' ההוא דבתר כו' כצ"ל:

בא"ד לההיא דתבלה כו' כצ"ל. ועיי"ש בתוספות ד"ה אלא למ"ד כו' דמיישב קושיא זו:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה