צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף עג:
גמרא אמר ליה הא כמאן דאמר כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה אמר רבא כו' במותר קרב דמרובה פריש איסורא הנאה כו' כצ"ל:
ד"ה אלא מעתה כו' דבכל חד אמרינן כו' כצ"ל:
בא"ד שהוא כשר חוזרים ומצטרפים כו' כצ"ל:
ד"ה ומשני כו' דרובא נסביה כי הדדי איכא למיחש דאיסורא ברובא כו' כצ"ל:
ד"ה אי מקריב כו' ניכר האיסור כל שהוא דמגו דילפינן לה דאחד דנכרי דמינכר כ"ש ושוב כו' כצ"ל. פי' הא דילפינן בכתובות דף ט"ו ובסנהדרין דף ע"ט דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי מפרט לזורק אבן לגו והיינו ט' ישראלים ואחד נכרי דמינכר הנכרי כ"ש:
ד"ה מחצה כשר כו' ותיובתא לרבא מהא דקתני כו' הד"א:
בא"ד שאין משנין לפסול כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה וניכבשינהו כו' אפילו נמצא ביד נכרי אלא ע"כ היינו טעמא כו' כצ"ל. פי' מ"ש נמצא ביד נכרי מנמצא בפי עכבר ליזול בתר רובא. ועיין בתוספות פסחים דף ט' ע"ב דמתרצו בע"א:
ד"ה ולא אמר רבא כו' דבמתני' דנתערבו א' כו' כצ"ל:
בא"ד אדרבא נימא דהיתר נפל דהיתר מית אלא היינו כו' כצ"ל: