אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ע:

דף ע.

תוס' ד"ה אבל עז כו' בפרק אלו טרפות הס"ד. ואח"כ ד"ה כפרה כתיב בה כקדשים וקשה משילהי כו' כצ"ל. פי' דמכאן משמע דעריפתה מטהרת מידי נבלה לפ"ז קשה משם. ועיין הקושיא שם דפ"ב ע"א ד"ה עגלה ערופה אינה משנה כו' ובד"ח ציין שיטה זו כאלו נדפס בטעות וכאשר כתבתי נכון:

הדרן עלך חטאת העוף

כל הזבחים פרק שמיני

רש"י ד"ה כל הזבחים כו' וחמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתה בעליה ושכיפרו בעלים באחר ושעיברה שנתה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה כל הזבחים כו' צריכותא דבגמרא פריך תנינא חדא זימנא במתניתין דכל האסורים לגבי מזבח ומשני כו' כצ"ל:

בא"ד לכולהו ואי אשמעינן הכא ה"א משום דבהמה חשיבא ב"ח חשיב אבל עוף אימא לא קמ"ל וכ"כ ר"ש ע"ש:

ד"ה אפילו אחת כו' בגמרא בשור שלא כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דריש לקיש א"ר כו' כצ"ל:

בא"ד ומשמע דבההוא כו' כצ"ל:

בא"ד מוקי לה ר"ל בשור לכך נראה כגירסת הספרים אבל נתערב כו' כצ"ל:

בא"ד בכל שהוא מיירי כו' כצ"ל:

בא"ד י' כהנים בבת אחת ומסקי כו' כצ"ל:

בא"ד והתם דנתערבה ברובה כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דלא ליתי כו' כצ"ל:

בא"ד כגון רכב ע"ג כו'. ועיין במס' קדושין דף נ"ה ע"א ובמס' מעילה שכולן מועלין זא"ז אפי' מאה:

בא"ד וחלב מוקדשים ע"ג מכתו כצ"ל וכ"ה בכל הספרים. אין לדקדק הא חשש של התקלה מחיים ולכך ימותו ותקלה זו של חלב ע"ג מכתו לא שייכי מחיים וכן הרגיש מ"ו מהרש"א במס' סנהדרין דף פ' ע"א כוונות התוס' להביא ראיה מה דחיישינן לתקלה במוקדשים שלא כדרך הנאתו כגון רכיבה וסמיכה ובשור הנסקל ליכא למיחש בזה כיון דבשור הנסקל שרי שלא כדרך הנאתו ומביאין ראיה מחלב דבמוקדשים ע"ג מכתו אסור ובשור הנסקל שרי. ומ"ו הב"ז גורס חלב מוקדשין וע"ג מכתו כו' וכתב דתקלה של קדשים כגון חלב של בהמה נקבה דאסור להנות מדרבנן ובשור הנסקל דאיכא נמי למיחש ליקח מחלבו ע"ג מכתו לזה תירצו שאינה דרך הנאתן ושרי עכ"ל. ותמיה לי על דבריו חדא מה שכתב דאסור להנות מדרבנן ואישתמיטא מיניה מה שכתבו תוספות במסכת מעילה דף י"ב ע"ב ד"ה חלב כו' דחלב בהמת קדשים אסור להנות מדאורייתא מדכתיב ואכלת בשר דמשמע אבל חלב לא תאכל אפילו בפסולי(ם) קדשים ועוד לגירסתו דהחשש להנאה גמורה דזה ליכא למיחש דא"כ כל רעיות נמי כדפריך במסכת יומא דף ס"ו ע"א גבי פר ושעיר של יה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם דר"י ס"ל כולן ימותו משום גזרת תקלה ופריך תקלה דמאי אי דגיזה ועבודה אפילו כל רעיות נמי ע"כ משמע דלתקלה כזו לא חיישינן להנאת עצמו אלא הכא עיקר תקלה שלא כדרך הנאתו כגון רכיבה וסמיכה דבזה טעו ביה אינשי כנ"ל ברור:

בא"ד אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה כו'. אע"ג דכבר כתבו תוס' לעיל דלא ליתי לאחלופיה באדם אפשר לומר דכוונת התוספות דלעבדו הכירא כמו ר"י לכונסן לכיפא ולא לפוטרן לגמרי כיון דאיסורי הנאה נינהו כנ"ל ודלא כמ"ו מהרש"א דדחי תמיה זו מכח האי סברא דכתבו לעיל:

בא"ד הרי הזאב והארי כו'. במסכת סנהדרין דף ק"ו ע"ב מוקי ר"ל כך:

בא"ד ואפילו אבא חלפתא דלא תלינן ביה שהרג כו'. פי' ולא אמרינן שבודאי יצא חץ משני ושני נהרג אפ"ה שניהם פטורים ובהא אפילו ר"י מודה אבל בשוורים פליג וס"ל אותן שיש לתלות בהן חייבים וכונסים אותן לכיפה ואי ליכא למיתלי בא' יותר מחביריו כולן פטורים מטעם ניידי עיי"ש במהרש"א:

בא"ד ומפירוש דכולה האי שמעתא דממשמע שנאמר כו' כצ"ל. פי' מאותה שמעת' דמסכת ב"ק דף מ"א ע"א ומסכת פסחים דף כ"ב ע"ב מוכח דמסיק התם מה ת"ל לא יאכל את בשרו מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שאסור באכילה א"ל אלא באכילה בהנאה מנין כו' משמע דוקא לאחר שחיטה אסור באכילה ובהנאה ולא מחיים:

בא"ד ופריך והרי מוקצה ונעבד דאסורים פירוש כו' כצ"ל:

בא"ד אפי' שחטה דעבדה כעין בשר כו' כצ"ל:

בא"ד ובפ' אלו נערות גנב שור כו' כצ"ל:

בא"ד זה נוכל לקיים כו'. פי' דאם אין לו בעלים אין הלוקח יכול לזכות בו א"כ אינו יכול למוכרה אפילו להנאה:

בא"ד ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה כו' כצ"ל:

בא"ד דכ"ע מודו דאסורא כו' כצ"ל:

בא"ד דלא חיישינן שמא במקום סייף כו'. פי' משמע מהתם דאזלינן בתר רובא אפילו בדיני נפשות:

בא"ד והא דפריך מעיקרא כו'. פי' בשלמא לתירוצא קמא דמ"ה לא אזלינן בתר רובא דלא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה במיתה חמורה פריך שפיר מ"א דשריפה חמורה אפילו הוי שוין ניזיל בתר רובא אפילו בד"נ דהא לא אתינן לחייב אותו שהוא ודאי בקלה אלא לתירוץ בתרא דהוי קבוע א"כ מאי פריך ניזול בתר רובא דהא לא הויא רובא דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ותירצו אף ע"ג דהוי כמחצה ע"מ מ"מ כיון דרובה נסקלים לפי האמת וא"כ דלא הוי שריפה חמורה ידונו בסקילה:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה