צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף סח:
גמרא ונילף מבמה וכ"ת מבמה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה תורים כו' קרא וליכתוב מן כו' כצ"ל:
ד"ה שמאל כו' בלילה הס"ד:
ד"ה מבמה כו' במקדש דבמה כו' מקדש הס"ד והד"א:
תוס' ד"ה ושנסמת עינה כו' אישתרי אפילו מחוסר אבר והוה מוקמינן מכל החי כו' כצ"ל. ותיבת אי נמי יש למחוק דחד תירוץ הוא ועיין בקידושין בתוספות דף כ"ד ע"ב:
ד"ה אמר רב שמאל כו'. כדפירשתי במתניתין ושמאל ולילה דאין מטמאין דאם כו' כצ"ל:
בא"ד דמטמאים דירדו לר"ש דכיון דאירע פסול קודם שחיטה כמו כו' כצ"ל:
בא"ד ולא כמו שפירש הקונטרס לקמן כו'. והא דלא מביאו מה שפרש"י הכא במתניתין שפסולה בקודש שבאת לעזרה בהכשרה ונפסלה אפשר משום דהתם פרש"י בהדיא לענין אין פסולו בקודש דהוה דוקא קודם ביאתו לעזרה והכא לא כתב רש"י לענין אין פסולו בקודש רק לענין פסולו בקודש:
בא"ד דנרבע בעזרה כו'. פי' דבנרבע כ"ע ל"פ אע"ג דנרבע בעזרה תרד:
בא"ד במעילה דתרד לר"ש כו' כצ"ל. פי' ושחיטת דרום נעשה פסולה בעזרה:
בא"ד דעל כרחך צריך לומר הכי למאי דבעי כו' כצ"ל. פי' לרבה דאמר שחיטת דרום תרד לר"ש ע"כ צ"ל דר"ש לאו דוקא רובע ונרבע קאמר ה"ה לענין זר במליקה וקמיצה אמרינן נמי דלאו דוקא ר"ש רובע ונרבע קאמר. והא דכתבו למאי דבעי למימר רבה ולא כתבו בפשיטות דע"כ לרבה משום דרבה לאו אליבא דהלכתא דמותיבנא התם בתיובתא מ"ה כתבו למאי דבעי למימר רבה ופירושו דס"ד למימר הכי נ"ל:
בא"ד ושמאל לילה דאין כו' כצ"ל:
בא"ד וכן שחיטת דרום כו'. ועיין לקמן דף פ"ד ע"א בתוספות ד"ה פרט לנשחטה כו' דכתבו דמשחיטת דרום אין ראיה:
בא"ד שלא לשמו דדרום נמי כו' כצ"ל:
בא"ד פסולי מקום ומהאי טעמא היה כו' כצ"ל. פי' משוות קמץ זר לקמץ שמאל משום דזר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה ומ"ה יחזור:
בא"ד ולעיל פ"ב נמי מפרש כו' כצ"ל:
בא"ד ולרבנן נמי אי משכחת ליה בבהמה כו'. פי' דרבנן ס"ל דוקא אי משכחת בבהמה הכשירה לא תרד בבהמה אבל בהמה מהכשירה דעופות לא ילפינן מ"ה בהמה ב"מ תרד לרבנן:
בא"ד והא דר"י בעצמו אומר כו'. פי' לפ"ז למה לא מכשיר ר"י יוצא בדם מהאי טעמא דיוצא כשר בבמה:
בא"ד ולא באימורין שכשר בבשר כו' כצ"ל:
בא"ד ילפינן לכתחלה מהדדי או מבמה כו' כצ"ל:
בא"ד דאינו חושש הא דמשכח כו' כצ"ל. פי' כיון דהני ג' דמכשיר ר"ש הם בעבודות דם ס"ל לר"י דלא ילפינן עבודת דם מהכשירה דשאר עבודת דעבודות דם חמור:
בא"ד וטריפה דירד אפילו כו' כצ"ל:
בא"ד וגם שלא בהכשרו כו' כצ"ל:
בא"ד שאינו דוגמתו דלא אירע כו' כצ"ל:
בא"ד ולא כמותו בפנים כו' כצ"ל. פי' שלא מצינו כמותו כשר בפנים:
בא"ד דהא בהא תליא כו' כצ"ל:
בא"ד הכא איכא קרא בסמוך למימר דאין כו' כצ"ל. פירש דילפינן לקמן מקרא מה שריפה כו':
בא"ד אין צ"ל כפרש"י כו' כ"ה גירסת מ"ו הב"ז וכתב דבפירש"י שלפנינו ליתא לזה ע"כ נ"ל דהכי גרסינן ומלקה פסול דקאמר בסמוך אין מטמאה אין נ"ל לפירושי לפרש בעל מום דלא כו' כצ"ל. פי' בשלמא לפרש"י אפשר לפרש דמלקה פסול היינו כהן ב"מ ושנעשה ב"מ אחר ביאתו לעזרה דהוי פסולו בקודש מ"ה אין מטמאה וה"ה דלא ירדו דהא בהא תליא אבל לפירושו דמפרש דפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא בקודש לפ"ז אי אפשר לפרש ב"מ דלא אשכחן בהן ב"מ דכשר לעבודה אפילו בבמה אלא ע"כ צריך לפרש מלקה פסול היינו או אונן כו' כצ"ל ברור ונכון:
ד"ה שחיטה כו' פ"ק הס"ד:
ד"ה ונילף מבמה כו' מיהא לזר הס"ד:
וכי תימא כו' ומשני אזאת תורת העולה סמיך כו'. פי' השתא דר"י סמך אקרא פליגי בהא דר"י ס"ל דזאת תורת העולה אתי לרבוי' כל דבר שיש לו הכשר אע"ג דלית ליה הכשר אלא בבמה ומ"ה יליף מבמה אבל ר"ש ס"ל דזאת תורת העולה אתי לרבוי' דוקא דבר שהיה פסולו בקודש דהיינו שפסולו כשר בעלמא בקודש כמו שפירשו תוספות לעיל בהג"ה ומ"ה לא יליף ר"ש מבמה דהוי כחול נ"ל ברור:
ד"ה אלא לרב כו' דהא מק"ו אתי דמליקת לילה כו'. היינו לתירוץ ראשון שכתבו לעיל מע"ל ד"ה מלק בשמאל כו'. אבל לתירוץ שני שכתבו דר"י מודה בעוף דלא תרד א"כ אין כאן ק"ו. ולענ"ד אפשר למעבד ק"ו אף לתירוץ שני מה עבודות לילה דמחמיר ביה ר"י לשחיטה וס"ל דתרד ומטמאה אפ"ה מלק במליקה לילה וס"ל דלא תרד ולא מטמאה כ"ש הנך דלא מצינו דמחמיר ר"י הן בשחיטה הן במליקה וס"ל דלא תרד מכ"ש דלא מטמו נ"ל: