צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף סה:
רש"י ד"ה הא כיצד כו' ונוטל יותר הס"ד:
ד"ה ת"ק סבר כו' דעולה נמי מיצוי כו' כצ"ל:
בא"ד ור"א בר"ש סבר לא מעכב כו'. פירוש ומתניתין סתמא קתני הבדיל בחטאת פסול משמע אפילו לא מיצה ולא עשה מעשה עולת העוף מ"ה מתוקמא מתניתין דלא כראב"ש:
ד"ה ת"ק סבר שהייה כו' לא פסלה אי עבדי בחטאת כו' כצ"ל:
ד"ה והכא בהא כו' לא מעכב ואי בעי לא מחתך ליה ואי אמרת כו' הד"א וכצ"ל:
בא"ד מעשה עולה ור"א כו' הד"א:
תוס' ד"ה הבדיל בחטאת כו' כיון דעשאה למטה מהקטרה ילפא כו' כצ"ל:
ד"ה כיצד קרב כו' שני דיבורים אלו שייכים למתני':
ד"ה קעביד מעשה עולה בחטאת כו' כצ"ל:
ד"ה ורבי אלעזר כו' כמעשה עולה אפי' הכי כי כו' כצ"ל:
בא"ד כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר ומאי דקאמר מה כו' כצ"ל:
בא"ד ולא אתי למעבד רוב שנים כו' כצ"ל:
בא"ד דהוא מפרש כו' כצ"ל:
בא"ד דרב חסדא ס"ל דשהיי' כו' כצ"ל:
בא"ד רוב בשר עם סי' הראשון דקודם הזאה וכשמבדיל אחר הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפי' חתך רוב בשר עם סי' הראשון מ"מ אסור להבדיל אפי' אחר הזאה דגזרינן אטו כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס ג"כ בצדו גירסא זו ומוחק השאר ואינו מן הצורך:
בא"ד דומיא דרישא דקתני כו' כצ"ל:
בא"ד דמוקמינן כמעשה עולה כו' כצ"ל:
בא"ד ורבי שמעון בן אליקום כו' כצ"ל:
בא"ד ותרוייהו משתמעי מיניה דמדאפקיה קרא כו' כצ"ל:
בא"ד דמוהקריבו הוה נפיק כו'. פי' דאי אמרינן דקרא אתי לאסור הבדלה כלל בחטאת העוף אפי' לאחר הזאה בשעת מיצוי ל"ל לא יבדיל ת"ל מדאיצטרך והקריבו בעולת העוף לחלק את זה מן החטאת לענין הבדלה ש"מ בחטאת אסור להבדיל אלא ע"כ לא יבדיל להתיר אתי אם ירצה דהיינו במיצוי דצריך לדם יבדיל:
בא"ד והא דאמר ר"י כו'. פי' כיון דלר"י קודם הזאה אסור להבדיל כ"א בשעת מיצוי:
בא"ד שמצות חטאת כו' כצ"ל:
בא"ד ולפי מה שפרשתי כו' כצ"ל:
בא"ד בן שמעון וסברי מיצוי כו' כצ"ל:
בא"ד ומיהו רבנן דמתני' לא אפשר למימר לר"ה דסברי מעכב כו' כצ"ל פי' השתא דאמרינן דר"ה מודה דאיכא רבנן דפליגי וס"ל דמיצוי מעכב לפ"ז נימא דרבנן דמתניתין נמי פליגי ומיירי אחר הזאה וקודם מיצוי ומ"ה פסולה ומסיימי כיון דמהדר הש"ס לאוקמא כל סתמא כר"ה ע"כ ה"נ רבנן דמתני' כותי' ס"ל דמיצוי אינו מעכב ומיירי קודם הזאה:
בא"ד לא מצי לשנויי ושהיזה דהא כו' כצ"ל: