צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף נח:
גמרא שאין לפנים כל הניטל כו' כצ"ל:
שם ומאי קסבר אי קסבר כו'. אין לומר דילמא קסבר רובא דמזבח בצפון קאי מ"ה צריך להרחיק ד"א עד שבא נגד חלל פתח ההיכל כיון דלא אשכחן אלא ג' מחלוקת בהא מילתא או כולה בצפון או כולה בדרום או ממוצע אין לנו לבדות מחלוקת רביעית וסברא זו כתבו תוספת ביומא דף י"ז ע"א:
רש"י ד"ה ותו כל הניטל כו' וסימנא דאין ניטל כו' הד"א:
ד"ה והניטל בחוץ כו' דלרבי יוסי כולה מזבח כו' כצ"ל:
ד"ה כ"ז אמות כו' נשארו לו מל"ב אמותיו שלו כו' כצ"ל:
ד"ה חד סרי כו' מהן י"א אמות מזווית כו' כצ"ל:
ד"ה אמר רב אדא כו' בצפון קאי אלא ר' יהודא היא כו' כצ"ל:
בא"ד אמצעיות שלו היו כנגד פתח של היכל וי"א אמות כו' כצ"ל:
בא"ד ועובי של כותל כו' כצ"ל:
ד"ה ונוקמא כר"י ובממוצע כו' דשמעת ליה דאמר אין נותנים אלא כו' כצ"ל:
בא"ד מכדי לסתור דוקי' דר' זירא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה רבי יוסי כו' ולא דמי להא דדייקינא כו'. פי' בשלמא התם קאמר סתמא דמדות ר"י משמע דכל סתמא דמתני' דמס' מדות ר"י מ"ה פריך שפיר דמשכחן סתמא דמתניתין דמדות דלא קאי כותיה אבל הכא קאמר דחד מתני' דתמיד אתיא כר"י אע"ג דאידך מתני' אתיא דלא כר"י:
ד"ה הא מני כו' וחכמים אומרים אין נכנסים כו'. פי' השתא שהכיור הוה בין אוהל מועד ובין המזבח על כרחך היה מוכרח לכנוס בלא רחוץ ידים ורגלים קודם שהגיע לכיור וחכמים ס"ל דאין נכנסים וק"ל: