אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף נז:

דף נז.

גמרא בשלמא למ"ד לא הוי היקש כו' כצ"ל:

שם כל שאתה מביא ממקום אחר ה"ה כזה כו' כצ"ל. ועיין במנחות דף ע"ז ע"ב:

שם אלא למ"ד הוי היקש כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ה"ג ואיבעית אימא כו' וגבי היקש דלעיל נמי אי הוי היקש בכור כו' כצ"ל. והשאר יש למחוק ועיין בתוס':

בא"ד חזה ושוק ולאכילת יום ולילה כו' כצ"ל:

ד"ה אי מה להלן אלו שני עשרונים ותו לא אף כאן כל עשר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואיבעית אימא כו' ושתי הכליות בשעיר ע"א כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג דאמרינן בההיא היקשא כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג דזכרי כהונה ילפינן בההוא היקישא כו' כצ"ל. פי' וזכרי כהונה כתיב בחטאת בגופא:

בא"ד דמאחת למעלה כו' כצ"ל:

בא"ד וכן משבע דלמטה כו' כצ"ל:

בא"ד ילפינן בחוץ בין בפר בין בשעיר כלומר כו' כצ"ל:

בא"ד חוץ ופנים בחד זימנין גמר הס"ד פי' כיון דכתיב אחר עבודות פר ושעיר וכן יעשה לאהל מועד מסתמא קאי אהזאות דכתיב בגופייהו דפר ושעיר וא"כ צריכים אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש דאל"כ לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו בפנים. ועיין בתוס' דיומא דף כ"ו ע"א דמבואר שם יותר:

ד"ה היינו דכתיב כו' חלות חוץ שבתודה דמה כו' כצ"ל:

בא"ד ושליש לכל מין ומין של מצה כו' כצ"ל:

בא"ד חשיב ליה כמאן דכתיבי בגופיה דחמץ כדפי' כו' כצ"ל:

בא"ד תהיינה כתיב ואימא עשרה קפיזי ומשני בעשרונות דיבר הכתוב כו' כצ"ל:

בא"ד דריש דחד יו"ד מייתרא משמע עשרה כו' כצ"ל:

בא"ד ול"ג בעשרונות דבר הכתוב כו' כצ"ל:

בא"ד דיו"ד לא מייתר למידרש כו' כצ"ל:

בא"ד דבעי להנך חלות דלהוי כל חד כחלות של תרומה הס"ד וכצ"ל. פי' שלא תאמר אף שלא יהיה התרומה פרוסה מ"מ מנ"ל שיהיה כ"א בפני עצמן דלמא כל המ' יהיו כחטאת והתרומה יהיה חלה בפני עצמה מ"ה כתבו דדרשינן התם שיהא כל חלה שוה לחלות התרומה:

ד"ה ואב"א כי התם כו' בקונטרס לא גריס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק כו'. פי' בשלמא אי גרסינן אב"א הכי פירושו דלתירוץ ראשון מדייק מדקתני אלא ולא קתני ונאכל עד חצות כדקתני בשאר קדשים לעיל אלא ע"כ דלא דמי לשאר קדשים התם מדרבנן להרחיק כו' והכא בפסח דאורייתא מ"ה תני אלא דמשמע לעיכובא ולתירוץ אב"א מדייק דדומיא דלילה ומנוייו וצלי קתני אבל לרש"י דלא גרס אב"א מדייק מדקתני אלא דמשמע עיכובא מאי כי התם דקאמר היאך תלוי זה בזה הא אפילו אי הוי קתני עד חצות לחוד' בלא דומיא דלילה ומנוייו וצלי הוה מוכח דמדאורייתא קאמר מדקתני אלא מ"ה כתבו דלרש"י דלא גרס אב"א יש לפרש דלא דייק מאלא אלא דייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש"מ דהוי דאורייתא דומיא דהתם כנלע"ד ברור ונכון כוונת התוס' ומ"ו הב"ז מפרש דהאי יש לפרש קאי לגירסא אב"א ונכנס בדוחק ואינו מן הצורך:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה