צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף מז:
גמרא מעיקרא סבר כו'. אין לדקדק דהא אפי' אליבא דמסקנא דצריכא כלי לא פסיקא ליה למיתנייהו בהדי כללי דשאר קדשים דאשם מצורע ביד ובכלי ושאר קדשים בכלי ולא ביד מ"מ שפיר יכול למכללינהו עם שאר קדשים לענין דם הנזרק ע"ג מזבח הוי אשם מצורע כשאר קדשים לטעון כלי ולא יד נ"ל:
תוס' ד"ה אלו ואלו כו' א"כ נימא דמצינו כו' כצ"ל:
בא"ד תרי היקישא בפר העלם כאשר עשה כו' כצ"ל:
בא"ד בהזאות במשיח בפר העלם בין לאגמורי כו' כצ"ל:
בא"ד וכאשר שרף הוה ליה כו' כצ"ל. פי' דכאשר שרף מיותר בפר העלם דליגמר ממשוח לענין שריפה נמי מ"ה הוא כמאן דכתיב בגופא אל בית הדשן:
בא"ד ושלישית לא כתב בכולהו ואין זה אלא גילוי מלתא כו' כצ"ל:
בא"ד במקום הדשן אחד והשתא אתי כו' כצ"ל. פי' שעיר י"כ דלא נרמז בקרא מנ"ל שעיר י"כ לג' מתנות אבל בתירוץ גילוי מילתא בעלמא ילפינן נמי שעיר י"כ לג' מתנות:
בא"ד וכן מוכח דר' מאיר פליג עלה וקאמר אינו כו' כצ"ל. ועיין בתוספות דיומא דף ס"ח ע"א ד"ה תן לו כו' דמתרצי הכי:
בא"ד בית הדשן בפר ושעיר כו' כצ"ל:
ד"ה מה נתינה כו' נמי הוי בבנין אב דילפינן מנתינה כו' כצ"ל. פי' דאי הוה היקישא מאי חזית דיליף מנתינה דידיה דבעצמו של כהן נילף בהיקישא לקיחה לקיחה משאר קרבנות דבכלי אלא ע"כ האי בנין אב ועיין בתוס' דיומא דף ס"א ע"ב דמתרצי בע"א:
ד"ה אף לקיחה כו' משום דמיותר כו'. ובזה מתורץ נמי קושית התוס' דלעיל מיניה ד"ה נתינה כו':
בא"ד אבתרא סמוך כו'. פי' אמצורע עני שהוא בתרא:
ד"ה מה חטאת כו' לקיחה לקיחה דלקמן בסוף כו' כצ"ל:
בא"ד אלימא מזרק בזבחי שלמי צבור נמי כתב כו' כצ"ל:
בא"ד ואיתקש נמי לשלמים וכל כו' כצ"ל:
בא"ד דמעטינן קרא מקבלת כלי מדרשא דונתן דבעצמו כו' כצ"ל:
בא"ד דא"כ ג"ש דלקיחה לקיחה למה הס"ד. פירוש אי אמרינן דגמרינן אשם משלמים ל"ל ג"ש דלקיחה לקיחה גבי חטאת נילף נמי בהיקישא משלמים אלא ע"כ דאשם ילפינן בהיקישא מחטאת מ"ה איצטרך ג"ש דליהוי כמאן דכתב בגופא דחטאת ולא ליהוי דבר הלמד בהיקש דחוזר ומלמד בהיקש. אבל איני מבין דבריהם דהא כבר כתבו תוספות דהא דמעטיה קרא מקבלת כלי מדרשא דונתן מ"ה איצטרך כחטאת האשם ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב ואיני מבין דבריו וצ"ע נ"ל: